בבית המשפט העליון
בש"א
1151/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
גאסן סאכס
נ
ג
ד
המשיבים:
1.כונס נכסים הרשמי
2.עו"ד שי גרוס-מנהל מיוחד
ערעור על החלטת הרשם י' מרזל מיום 3.2.10 בבש"א 10184/09
פסק-דין
1.
מונח לפני ערעור על החלטת רשם בית משפט זה (דאז) י' מרזל מיום 3.2.10 הדוחה את בקשת המערער להאריך מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 10184/09).
2.
ענייו של ההליך נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) מיום 18.6.09, במסגרתה הוחלט ליתן פקודת מאסר נגד המערער בגין התנהלותו בתיק פשיטת רגל המתנהל כנגדו (להלן: 'ההחלטה'). ביום 20.12.09 - כמחצית השנה מעת מתן ההחלטה - הגיש המערער בקשה להארכת המועד האמורה לעניין הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. נימוקיו להארכת המועד נסבים על קיומו של "טעם המיוחד" בגינו השתהה המערער בהגשת ההשגה לבית משפט זה. "טעם מיוחד" זה, לטעמו של המערער, הינו בעיכוב אשר נוצר בלשכה לסיוע משפטי במתן כתב המינוי לעורך דינו של המערער להמשך הטיפול בהשגתו בפני בית משפט זה בהליך הערעור. כמו כן, המערער טען כי יש במהותו של הליך – מתן פקודת מאסר כנגדו בהליך אזרחי - כדי לאיין את המאזניים ולהטות הכף לטובתו. רשם בית משפט זה, בהחלטתו, קבע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. כך ככלל וכך בפרט כאשר סיכוייו של הליך ההשגה אינם גבוהים.
עת הוגש הערעור שלפני, נתבקשה תגובת המשיב 2 להליך זה, אשר התנגד למתן הארכת המועד הן בשל היעדר "טעם מיוחד" והן בשל סיכוייו הקלושים של הליך זה.
3.
הכלל הוא, כי על בעל דין המאחר בהגשת הליך לבית המשפט הנטל לעמוד על קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור ביחס למועד שנקבע בחיקוק (ראו: תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נטל זה גובר ככל שתקופת האיחור הינה ארוכה יותר. על בעל הדין מוטל הנטל לפעול בחריצות ראויה ולהגיש בקשה להארכת המועד עת גילה כי אכן עומד הוא לחצות את המועד האחרון להגשת ההליך. אם יכול היה בעל הדין להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד לכך, ועוד טרם נוצר איחור של ממש, הרי נתון זה עשוי לסייעו להשיג את מבוקשו.
ההלכה הכירה במגוון נימוקים אשר יכולים לעלות לכדי "טעם מיוחד", וכל זאת תלוי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה בגינן נוצר האיחור ומשכו. ככלל, תיבחן השאלה האם האיחור היה תחת נסיבות שאינן בשליטת המבקש והאם התנהלותו נעשתה בתום לב מבלי שתהא בה משום ניסיון לנצל לרעה פתח זה לפגיעה באינטרסים של הצד שכנגד. עם זאת, "טעם מיוחד" כשלעצמו, אינו מספיק לבדו לשם מתן הארכת המועד כאמור, ועל המבקש הארכה לעמוד אף על סיכוייו הטובים של ההליך. שכן, אין טעם של ממש במתן ארכה להגשת הליך כאשר סיכוייו של אלו נמוכים, אפילו אם קיים "טעם מיוחד" לאיחור.
4.
כאן, המקרה מורכב במובן זה שיש פנים לכאן או לכאן על פי אמות המידה שנזכרו. הרשם של בית משפט זה ציין - והעמדה מקובלת עליי – כי "כאשר הנסיבות בעטיין נגרם העיכוב בהסדרת הייצוג אינן בשליטתו של המבקש, יכול ויהיה בכך כדי להוות נסיבה מיוחדת המהווה 'טעם מיוחד'...". נסיבות כאלו אכן התקיימו כאן, אלא שתקופת האיחור כוללת גם זמן במהלכו אין למערער אלא להלין על עצמו שלא קידם את עניינו. עם זאת, תקופת האיחור שלא הייתה בשליטתו של המבקש הינה ניכרת. באשר לסיכוי ההליך, מבלי לקבוע מסמרות בנדון, נדמה כי אופי ההכרעה – הוצאת פקודת מאסר לתקופה של 30 יום, אלא אם המערער ישלם סך של 20,000 ₪
וטענות שהועלו על ידי המערער בהקשר זה, מצדיקים כי הבקשה תישקל. אין בכך הבעת עמדה מעבר לכך.
סיכומו של דבר, התמונה הכוללת פותחת פתח לקבלת הבקשה. הערעור מתקבל, ולפיכך החלטת הרשם מבוטלת. תחת זאת, המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך לתקופה של 10 ימים מעת המצאתו של פסק דין זה לידי המערער. בנסיבות העניין ולאור נימוקיי, אין צו להוצאות.
נין היום, כ"ז בסיון התש"ע (9.6.10)
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
10011510_Z05.doc
נה
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il