רע"א 5396/10 גאסן סאכס נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

ביום 18.6.2009 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע ) כי תוצא פקודת מעצר נגד המבקש בגדר הליכי פשיטת רגל המתנהלים נגדו. בהחלטה נקבע כי המאסר יהא לתקופה של 30 ימים, וכי המבקש ישתחרר אם ישלם 20,000 ש"ח. בגדרה של בקשת רשות הערעור שבפניי משיג המבקש על החלטה זו.

2.

בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 15.7.2010. זאת לאחר שחברי, השופט נ' הנדל , קיבל ערעור (בש"א 1151/10) על החלטה של כבוד הרשם (בש"א 10184/09) לדחות בקשה של המבקש להאריך מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.6.2009.

3.

ביום 10.9.2006 ניתן צו לכינוס נכסי החייב לבקשתו של נושה. המשיב 2 מונה כמנהל מיוחד. עם מתן צו הכינוס נקבע, כי על המבקש לשלם מידי חודש לקופת פשיטת הרגל סכום של 2,000 ש"ח. המבקש לא שילם בתחילת הדרך את התשלום באופן סדיר. מזה כשנתיים שהוא לא שילם כל תשלום לקופה. אושרו 16 תביעות חוב בדין רגיל, שסכומן הכולל עולה על 3 מיליון ש"ח.

בית המשפט המחוזי קיים מספר דיונים בעניינו של המבקש. כך, ביום 15.11.2007 הוחלט להוציא פקודת מאסר, אלא אם ישולמו תשלומים מסוימים על ידי המבקש. המבקש לא קיים את התנאים, משמע הוא לא שילם את התשלומים על פי ההחלטה מיום 15.11.2007. בהמשך לכך, הורה בית המשפט קמא ביום 8.1.2008 להוציא פקודת מאסר ל-60 ימים, וכי המבקש יוכל להשתחרר אם יפקיד 22,000 ש"ח. פקודת המאסר הועברה למשטרה אך לא בוצעה. המבקש עתר לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.1.2008. בקשתו נדחתה ביום 3.2.2008. ביום 7.11.2008 עתר המשיב 2 להורות שוב על מאסרו של המבקש. בדיון שנערך ביום 18.6.2009 ניתנה ההחלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור דנא.

4.

המבקש טוען כי אין ביכולתו הכלכלית לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו. עוד טוען הוא, כי בית המשפט קמא לא דן עניינית בבקשה שהגיש להפחתה של התשלום החודשי. כמו כן טוען המבקש, כי שיתף פעולה באופן מלא עם המנהל המיוחד. המבקש מצביע אף על כך שעד כה טרם הוחלט האם להכריזו פושט רגל. המשיבים מתנגדים לבקשה. הם מפנים לכך שהמבקש היקשה על המשיב 2 לקיים חקירות, כי לא אותרו נכסים של המבקש, כי בחלק מן התקופה שמאז מתן צו כינוס הוא השתכר סכומי כסף גבוהים מאלה עליהם הצהיר, וכי מזה תקופה ארוכה אין הוא משלם את התשלומים החודשיים. כך, עד לחודש נובמבר 2008 הצטבר חוב של עשרות אלפי שקלים.

5.

איני רואה צורך להידרש לשאלה האם המבקש היה צריך לתקוף את ההחלטה בדבר הוצאתו של צו מאסר באמצעות ערעור, ולא על דרך בקשת רשות ערעור. יוער, כי בעבר דן בית משפט זה בערעור שהוגש בזכות על החלטה דומה של בית המשפט המחוזי בלא להתייחס לשאלה מהי דרך התקיפה הנכונה (ע"א 9349/01 מוסאיוף נ' עו"ד מולכו (לא פורסם, 13.12.01)). גם אם דרך התקיפה במקרה הנדון אינה נכונה, וזו הנחתי, הרי אילו סברתי שיש בסיס כלשהו לטענותיו של המבקש הייתי מעביר את ההליך למסלול של ערעור (בהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת, בשל המשמעות הקשה של הוצאת צו מאסר בגדרו של הליך אזרחי של פשיטת רגל.

6.

לגופם של דברים, אין כל ממש בבקשה. כאמור, במשך תקופה של כשנתיים לא שילם המבקש תשלום כלשהו לקופת פשיטת הרגל. הוא אף לא שיתף פעולה באופן מלא עם המשיב 2. אף לאחר שהוצאה בעבר פקודת מאסר, לא שילם המבקש תשלומים לקופה. הוא לא שילם אפילו תשלומים חלקיים (מניח אני לטובתו, אף שלא נמצא לכך ביסוס, כי אין באפשרותו לשלם באופן סדיר ושוטף סכום של 2,000 ש"ח כל חודש). יש לזכור, כי מדובר בהליך פשיטת רגל שננקט על ידי נושה ולא על ידי החייב. על כן, חוסר תום לב של החייב בעת שהליך פשיטת הרגל מתנהל אינו עילה לביטול ההליכים, בודאי אם הנושים מתנגדים לביטול. בנסיבות הענין, נראה שלא היתה דרך אחרת על מנת לכפות על המבקש לקיים את החלטות בית המשפט, אלא זו של מאסר.

7.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הבקשה. בית המשפט המחוזי יוציא, אם כן, פקודת מאסר לגבי המבקש, הכל כאמור בהחלטתו מיום 18.6.2009. בית המשפט יורה כי ייערך בפניו דיון תוך 10 ימים מעת מאסרו של המבקש. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין לטובת כל אחד מן המשיבים בסכום של 1,000 ש"ח.