בש"א 1160/10 גבריאל ברנשטיין נ. סלקום ישראל בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

הבקשה נסובה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' פרגו), בת"א 2212/01 מיום 17.1.2010. ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה שהגיש המבקש כנגד המשיבה – חברת סלקום – לאישור תובענה ייצוגית. בהחלטתו האמורה, קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית באשר לתקופה שקמה ליום 12.3.1999 התיישנה, ולפיכך הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית יתייחס לתקופה מיום 12.3.1999 ועד ליום 31.12.1999. בהליך שלפניי עותר המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה הנ"ל, וזאת עד 45 ימים מיום שבית המשפט המחוזי יכריע בחלק הנותר של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת הייצוג ). הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.2.2010. אין חולק בין הצדדים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מהווה פסק-דין חלקי לעניין הקביעה בדבר דחיית חלק מבקשת הייצוג שהוגשה בשל התיישנות. אף אין חולק כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך.

2.

לטענת המבקש, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.1.2010 בסוגיית ההתיישנות, יצריך התעמקות של בית המשפט בתיק עב קרס, התעמקות אשר תידרש בעתיד לצורך הכרעה בהליך ערעורי על ההחלטה שתינתן בבקשת הייצוג, ככל שיינקט על ידי מי מהצדדים. לטעמו של המבקש, הארכת המועד המבוקשת תאפשר לבית משפט זה להידרש לפרשה פעם אחת בלבד ותמנע בזבוז זמן שיפוטי יקר. המבקש מוסיף כי אפשר שבסופו של יום, לאחר מתן הכרעה על-ידי בית המשפט המחוזי בבקשת הייצוג, יושג הסכם פשרה בין הצדדים אשר ייתר את הצורך להכריע בערעור בעניין ההתיישנות. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.

נקודת המוצא הינה כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין. זאת לשם השגת יעילות, ודאות וסופיות ההליך על יסוד כללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין. הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. ואולם, ניתן לסטות מנקודת מוצא זו בהתקיים

"טעמים מיוחדים" שיירשמו (תקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש, בנסיבות מסוימות, "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. ההצדקה לכך מתקיימת במקרים בהם הכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר (ראו: בש"א 2539/09 אוחיון נ' חממי (לא פורסם, 13.8.2009)). בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד. הארכת מועד מן הסוג האמור יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי (ראו: בש"א 9159/04

חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). יחד עם זאת, אין מדובר בהארכת מועד אוטומטית, ויש לבחון כל מקרה לגופו. בהקשר זה ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולעוצמת הזיקה בינו לבין ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד. ישנה גם חשיבות לסיכויי ההליך התלוי ועומד, כמו גם למסגרת הזמן המשוערת בה הוא עתיד להיות מוכרע (ראו: בש"א 9692/07 אליהו נ' חסקל (לא פורסם, 6.5.2008)).

4.

על יסוד אמות מידה אלה יש לבחון את נסיבות העניין שלפניי. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי במקרה דנן לא מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק להאריך את המועד להגשת ערעור עד לתום ההליכים המתנהלים לפני בית המשפט המחוזי בבקשת הייצוג. ראשית , הסוגיות הנדונות בשני ההליכים שונות במהותן, והדבר משליך בין היתר על מסגרת הזמן הנדרשת לבירורן. הערעור נשוא הבקשה להארכת מועד עניינו בסוגיית ההתיישנות. עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מלמד כי סוגיית ההתיישנות מעוררת, בעיקרה, שאלות משפטיות שהיקפן צר יחסית ואינו מחייב התעמקות בנבכי התיק בכללותו. דומה כי עקב כך, ראה בית המשפט המחוזי להכריע באופן מקדמי בסוגיית ההתיישנות, בטרם בירור בקשת הייצוג לגופה. אשר לבקשת הייצוג התלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי - שני הצדדים אישרו בטיעוניהם כי מדובר בהליך שידרוש בירורים עובדתיים סבוכים. הליך זה אינו צפוי להסתיים במהרה, והוא נמצא כיום בשלב התחלתי בלבד (ישיבת קדם משפט קבועה ליום 27.4.2010). בשלב זה, לא ברור מה יוחלט בבקשת הייצוג, האם ירצה מי מהצדדים לערער עליה, והאם תהא הצדקה מהותית לדון בערעור על ההכרעה בבקשת הייצוג יחד עם הערעור על ההכרעה בסוגית ההתיישנות. בנסיבות אלה, אין הצדקה לעכב את בירור הערעור בסוגית התיישנות עיכוב ממושך שסופו אינו ידוע.

שנית , כפי שצוין לעיל, ההצדקה למתן הארכת מועד בגין הליך אחר התלוי ועומד באותו עניין, קמה במקרים בהם ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. ספק אם רציונל זה מתקיים במקרה שלפניי. גם אם תתקבל בקשת הייצוג של המערער בפני בית-המשפט המחוזי, יש להניח כי המבקש יוסיף לעמוד על בירור הערעור בעניין ההתיישנות. מכאן שעצם הדיון בהליך התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי לא צפוי לייתר את הערעור נשוא הבקשה שלפניי (ראו והשוו: בש"ם 7792/08 הוריזן גולד השקעות ופיתוח (1998) בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם, 23.11.2008); בש"ם 9265/04 מזל מחבר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם, 11.11.2004)). יתרה מזאת; מטיעוני המשיבה עולה כי יתכן שהיעילות הדיונית מצדדת בבירור הערעור בסוגיית ההתיישנות בטרם סיום ההליך בבית המשפט המחוזי. זאת שכן, לפי הטענה, אם הערעור בסוגיית ההתיישנות יתקבל, ניתן יהיה לנהל בפני בית-המשפט המחוזי את הבירורים העובדתיים הכרוכים באותו חלק של בקשת הייצוג שנקבע כי התיישן.

לבסוף , יוער כי טענת המבקש לפיה מתן אורכה כמבוקש תועיל להגשת פשרה בין הצדדים בעתיד, נושאת אופי ספקולטיבי ואין בכוחה, כשלעצמה, להצדיק העתרות לבקשת אורכה כמבוקש. זאת ועוד; בנסיבות העניין לא ניתן לשלול כי דווקא מתן פסק-דין חלוט בסוגיית ההתיישנות, יגדיר באופן סופי את היקף התביעה שבבסיס בקשת הייצוג, ויקדם את הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים, אם וככל שפשרה כזו אמנם תושג בעתיד.

5.

בסיום הדברים אוסיף שתי הערות: ראשית , המבקש הפנה לרע"א 9599/09 סקוביץ נ' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם, 14.1.2010) מפי כב' השופט גרוניס. אין בהחלטה זו כדי לתמוך בהעתרות לבקשה שלפניי שכן נסיבות המקרה הנדון שם אינם כשל המקרה שלפניי. שנית , למותר לציין כי אם תינתן הכרעתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הייצוג ויוגש עליה ערעור לבית-משפט זה, ניתן יהיה לשקול את איחוד הדיון עם ערעור המבקש בסוגיית ההתיישנות, אם וככל שערעור זה יוותר תלוי ועומד.

6.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, לא מתקיים טעם מיוחד למתן אורכה להגשת ערעור עד למתן החלטה בבקשת הייצוג התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, ובשים לב לכך שהמבקש הגיש את בקשתו להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, אני רואה לאפשר למבקש להגיש את ערעורו תוך 21 ימים מעת החלטה זו. המבקש יצרף החלטה זו לכתב הערעור. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שישבו לדין, אם ייפתח ההליך.

מאחר וקיימת זיקה בין ההליכים הנדונים באופן שהבקשה שלפניי - שהוגשה בתוך המועד להגשת ההליך - לא היתה נעדרת כל בסיס, יישא כל צד בהוצאותיו.