בש"א 1172/11 יעל פאר נ. טי גי אי השקעות נדלן בע"מ

בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א ), לאיחוד דיון בת.א. 32892-02-10 (שלום – תל אביב) עם ת.א. 9596-07-10 (שלום – חדרה), כך ששתי התביעות תידונה במאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב יפו.

1.

התביעות נושא בקשת האיחוד שבפניי עוסקות במערכת הסכמים שנחתמה בין המבקשים לבין המשיבה 1 וחברות נוספות, אשר תכליתה רכישת זכויות בבניין המצוי בטורונטו שבקנדה בתור אפיק השקעה. לענייננו, די אם נציין כי המשיבה 1 עסקה בשיווק הפרויקט ואילו שתי חברות נוספות – החברה הקנדית וחברת הנאמנות – הן שעמדו בראש המיזם להקמת בניין הדירות והשבחתו (להלן: המיזם ). עוד יש לציין כי ביום 18.2.2005 חתמו המבקשים והמשיבה 1 על הסכם שיווק, במסגרתו שילמו המבקשים סכום של 157,100 דולר אמריקאי עבור רכישת 1/6 מהזכויות במיזם וכן סכום נוסף של 5,000 דולר אמריקאי המהווה עמלת שיווק (להלן: הסכם השיווק ). על-פי הסכם השיווק, התחייבה המשיבה 1 להעביר את כספי הרכישה אל החברות הנוספות, ובמקביל צוין כי על המבקשים לחתום על הסכם נוסף עם החברות הנוספות המקימות את המיזם, במסגרתו תוסדר העברת הזכויות הקנייניות בבניין (להלן: הסכם השותפות ). ביום 1.4.2005 נחתם הסכם זה. מסיבות שונות, וכפי המתואר בכתבי התביעה שצורפו על-ידי הצדדים, עלתה מערכת היחסים שבין המבקשים למשיבה 1 והחברות הנוספות על שרטון, וזאת בעיקר על רקע עיכובים בקצב בניית הבניין והשבחתו ועל רקע חוסר אמון וחילופי האשמות הדדיים.

2.

נוכח מחלוקות אלה, ובהתבסס על טענות נוספות, הגישו המבקשים את תביעתם נגד המשיבה 1 ונגד בעלי השליטה ומנהליה (המשיבים 3-2). בתביעה זו, שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב יפו ביום 18.2.2010, טוענים המבקשים כי הוטעו ורומו על-ידי המשיבה 1 ועובדיה, וכי דין ההסכמים שחתמו עליהם להתבטל. כמו-כן, דורשים המבקשים כי המשיבים 3-1 ישיבו לידיהם את מלוא הסכומים ששילמו להם, קרי 706,265 ש"ח המהווים בתוספת הצמדה וריבית 962,576 ש"ח (להלן: התביעה הראשונה ).

בהקשר זה, אף נטען כי החברות הקנדיות הנוספות מצויות למעשה בבעלותו או בשליטתו של המשיב 2, בלי שהדבר הובא לידיעת המבקשים בטרם חתמו על ההסכמים, ומשכך מוצדק להרים ביניהם את מסך ההתאגדות.

חמישה חודשים לאחר מכן, ביום 12.7.2010, הגישה המשיבה 1 את תביעתה נגד המבקשים לבית משפט השלום בחדרה (להלן: התביעה השנייה ). במסגרת תביעה זו טוענת המשיבה 1 כי המבקשים הפרו באופן בוטה וחד-משמעי את הסכם השיווק, פגעו בפרויקט הקמת הבניין ואף הוציאו את דיבתה של המשיבה 1 רעה, באופן שיטתי ומכוון. תביעה זו, כך על-פי כתב התביעה, הסתכמה ב-2,000,000 ש"ח, אך הועמדה על סך של 500,000 לצרכי אגרה.

3.

לטענת המבקשים, מן הדין לאחד את הדיונים בתובענות שכן אלו עוסקות בנושא אחד וכרוכות בהן נסיבות עובדתיות משותפות. עוד טוענים המבקשים כי באיחוד הדיון יהיה כדי לחסוך בזמן שיפוטי ולמנוע הכרעות סותרות. כמו-כן, נסמכים המבקשים על החלטות קודמות של בית משפט זה, בהן נקבע כי לצורך איחוד דיונים לפי תקנה 7 לתקנות סד"א אין הכרח בחפיפה מוחלטת של הנושאים, ומכאן שאף אם ישנה שונות מסוימת בין כתבי התביעה – דין בקשתם להתקבל. עוד הוסיפו המבקשים וציינו כי המשיב 3 הינו מצהיר משותף בשני ההליכים, וכי יש להניח שעדים ומצהירים נוספים, כמו-גם ראיות נוספות, יידרשו במקביל במסגרת הוכחת כל אחת מן התביעות.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות על הסף, ואף לגופה. ראשית, נטען כי בקשת איחוד הדיון לוקה בשיהוי משמעותי ובלתי מוסבר של שבעה חודשים. שיהוי זה מצדיק לדעת המשיבים את דחיית הבקשה נוכח העובדה כי בעוד שהתביעה הראשונה מצויה בשלבים מקדמיים, הרי שהתביעה השנייה מצויה בשלב דיוני מתקדם לאחר שהסתיימו בה מלוא ההליכים המקדמיים ולאחר שהוגשו במסגרתה תצהירי עדות ראשית. שנית, ולגופו של עניין, נטען כי עילות התביעה שונות הן והתשתית העובדתית הרלוונטית נסמכת על הסכמים שונים – התביעה הראשונה על הסכם השותפות ואילו התביעה השנייה על הסכם השיווק. בהקשר זה, טוענים המשיבים כי הסכם השיווק הינו הסכם נפרד מהסכם השותפות והמשיבה 1 כלל אינה צד לו. עוד נטען במישור זה, כי תביעת המבקשים נטועה בדיני החברות, הואיל והיא נסמכת על הרמת מסך כפולה – טענה שתצריך בירור עובדתי נרחב ושסיכוייה מלכתחילה קלושים. לעומת זאת, התביעה השנייה שהוגשה מטעם המשיבה 1 היא תביעה חוזית ונזיקית שאינה מצריכה, לפי הנטען, בירור עובדתי מורכב.

4.

לשם השלמת התמונה, יצוין כי בסמוך לחתימת החלטה זו, עדכנו המבקשים באשר לתוצאות דיון שנערך בתביעתם ביום 9.3.2011 בפני בית משפט השלום בתל-אביב יפו. דיון זה נקבע, בין היתר, לשם בירור הצורך באיחוד תביעת המבקשים יחד עם עוד שתי תביעות נוספות שהוגשו שם נגד המשיבה 1. ביום 10.3.2011 הגישו המבקשים את החלטת בית משפט השלום בתל-אביב יפו (השופטת ר' ערקובי ) המורה על בירורה הנפרד והעצמאי של תביעת המבקשים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, כמו-גם בנספחים השונים שצרפו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. ראשית, ניכר כי המבקשים השתהו בהגשת בקשתם משך כשבעה חודשים ללא כל הצדקה ויש לתהות מדוע לא הקדימו את בקשתם מיד לאחר שהוגשה נגדם התביעה השנייה בבית משפט השלום בחדרה. אף בהסבר שהעמידו המבקשים, כאילו היו אלה עיצומי משרד החוץ אשר הקשו על יכולתם לחתום על תצהיר הבקשה ולהגישה קודם לכן ממקום מושבם בחו"ל, אין כדי להועיל. הסבר זה כוחו יפה רק עבור חלק מצומצם מן השיהוי שדבק בהגשת הבקשה, ואין בו כדי למרק את משך השיהוי בכללותו (ראו בש"א 7020/10 חברת אגמנס בע"מ – בניה מתקדמת נ' רועי קמחי (לא פורסם, 21.11.2010) והאסמכתאות המופיעות שם). די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה בעיתויה הנוכחי.

לא זו אף זו, אלא שהתביעות מצויות כעת בשלבים דיוניים שונים – התביעה הראשונה בראשיתה ואילו התביעה השנייה ממתינה אך לשלב ההוכחות לאחר שהוגשו בה תצהירי עדות ראשית. אף בית משפט השלום בתל-אביב יפו נתן דעתו למצבה הדיוני הבוסרי של התביעה הראשונה, ובלשונו "תיק זה אינו בשל, ולא ניתן לשמוע בו את ההוכחות, לא הוגשו בו תצהירים ולא נוהלו הליכים מקדמיים" (עמ' 13, שורות 21-20 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.2011). עוד עולה מן ההחלטה כי קדם המשפט בתביעה הראשונה נקבע ליום 15.6.2011. במצב דברים זה, יהיה באיחוד הדיון כדי לפגוע ביעילות הדיונית ולהכביד על בירור התביעה השנייה, וזאת בניגוד לתכליתה של תקנה 7 לתקנות סד"א. לא למותר לציין, כי אילולא השתהו המבקשים בהגשת בקשתם, יש להניח כי הפער במצבן הדיוני של התביעות כלל לא היה נוצר (בש"א 8163/99 י.י.ח. חרש בע"מ נ' מידן תעשיות (1978) בע"מ (לא פורסם, 12.12.199)).

שנית, ולגופו של עניין, לא מצאתי כי התובענות שאיחודן מבוקש מבוססות על עילות תביעה זהות או דומות באופן המצדיק את איחודן. אמנם, התביעות עוסקות בכללן במיזם אחד, אך העילות על בסיסן השתיתו הצדדים את תביעותיהם וההסכמים המונחים ביסוד התביעות שונים הם. עיון בכתבי התביעה ממחיש כי בעוד התביעה הראשונה מבקשת לבסס טענת הטעיה ומרמה באשר לחובות ולזכויות הצומחות מהסכם השותפות, לרבות הצורך בעריכת הרמת מסך כפולה, הרי שהתביעה השנייה עוסקת בטענות המשיבה 1 כי המבקשים פעלו בניגוד להתחייבויותיהם בהסכם השיווק ואף פעלו לשם הוצאת דיבתה.

6.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך-דין בסכום של 2,500 ש"ח עבור כל אחד מן המשיבים.