בש"א 7020/10 אגמנס סעמ"מ נ. רועי קמחי

בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להל ן: תקנה 7 ), לאיחוד הדיון בת.א. 775/09 (שלום – קריית גת) ובת.א. 39480-01-10

(שלום – פתח-תקווה), כך ששני ההליכים ידונו במאוחד בבית משפט השלום בפתח-תקווה.

1.

המבקשת הינה חברה קבלנית העוסקת באספקת יחידות בנייה למגורים. בין המבקשת לבין המשיבים 2-1 (להלן: בני הזוג ) נחתם הסכם לבנייתה והצבתה של יחידת דיור בישוב בית-אריה. עוד יצוין, כי בני הזוג הינם לקוחותיו של בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ, הוא המשיב 3 בהליך שבפניי. להלן, בתמצית, עיקרי ההליכים הצריכים לעניין.

2.

ביום 12.11.2009 הגיש המשיב 3 תביעה על סך 55,000 ש"ח נגד המבקשת בבית משפט השלום בקרית גת. במסגרת תביעה זו צורפו בני הזוג כ"נתבעים חלופיים". בתביעתו, מציין המשיב 3 כי המבקשת מחזיקה בידיה שלא כדין סכום של 50,000 ש"ח, אשר הועברו אליה בשגגה מחשבון הבנק של בני הזוג. על-פי כתב תביעה, בני הזוג הורו ביום 22.9.2009 על העברת סכום של 50,000 ש"ח מחשבונם האישי אל חשבון הבנק של המבקשת, אלא שבקשה זו בוצעה פעמיים – הן ביום 22.9.2009 והן ביום 23.9.2009 – כך שבפועל הועבר לחשבון המבקשת סכום של 100,000 ש"ח. המשיב 3 הוסיף וציין בכתב-תביעתו, כי משנתגלתה הטעות פנה אל המבקשת להשבת הכספים אלא שזו סירבה להשיבם וטענה כי בני הזוג חייבים לה סכומי כסף בהתאם להסכם שנחתם ביניהם. להשלמת התמונה יוער, כי המשיב 3 שיפה את בני הזוג בגין טעותו, כך שבפועל העברת הכספים השניה שבוצעה ביום 23.9.2009 לא חויבה מחשבונם האישי.

המבקשת מצדה הגישה, ביום 31.1.2010, תביעה כספית בסך 220,554 ש"ח נגד בני הזוג בבית משפט השלום בפתח-תקווה, בגין סירובם לפרוע את יתרת התשלום על-פי ההסכם שנחתם ביניהם. בעקבות תביעה זו, ובצד הגשת כתב ההגנה, הגישו בני הזוג כתב תביעה שכנגד נגד המבקשת ובמסגרתו שטחו טענותיהם ביחס למחדליה המקצועיים של המבקשת בבניית ביתם. לטענתם, ועל-פי חוות-דעת הנדסיות שצורפו לכתב התביעה, המבקשת התרשלה בבנייה, הפרה את ההסכם עמם ונמנעה מלתקן את הפגמים שהוצגו בפניה. לאור כל זאת, העמידו בני הזוג את תביעתם על סך של 382,473 ש"ח.

3.

לשיטת המבקשת מן הדין להיעתר לבקשתה, שכן שתי התובענות נסמכות על אותה תשתית עובדתית ובשתיהן נדרשים בתי המשפט להכריע בשאלת חבותם של בני הזוג בתשלום סכום ההעברה מיום 23.9.2009. עוד טוענת המבקשת, כי איחוד הדיון יביא לייעול ההליך המשפטי, יחסוך בזמן שיפוטי יקר וימנע חשש מפני הכרעות סותרות. לבסוף, צוין כי טרם נתקיימו דיונים במסגרת ההליכים המתנהלים בפני בית משפט השלום בפתח-תקווה, בעוד שבבית משפט השלום בקרית גת התקיים דיון קדם משפט ביום 16.6.2010.

בני הזוג מתנגדים לבקשת איחוד הדיון. תחילה, טוענים הם כי מדובר בהליכים שונים לחלוטין וכי איחוד הדיון בהם רק יסרבל ויעכב את ההליך. לדידם, המחלוקת במסגרת ההליך המתנהל בבית משפט השלום בקרית גת אינה נוגעת להם, ואף שצורפו על-ידי הבנק כ"נתבעים חלופיים" הרי שהם אינם צד למחלוקת שנפלה בין המשיב 3 לבין המבקשת בשאלת החזר העברת הכספים. בני הזוג מבקשים להדגיש כי ההליך המתנהל בבית משפט השלום בפתח-תקווה הינו הליך מורכב מבחינה עובדתית ועניינו במחדליה של המבקשת ובליקויים הבטיחותיים שנתגלו בעבודות הבנייה שבוצעו על ידה. לבסוף, טוענים בני הזוג לחוסר תום-ליבה של המבקשת ולשיהוי המשמעותי שדבק בבקשתה. המשיב 3 מתנגד גם כן לבקשת איחוד הדיונים, ובדומה לבני הזוג סבור אף הוא כי הבקשה דנן עוסקת בשני הליכים שונים במהותם שאין לאחדם. על כך מוסיף המשיב 3 וטוען כלפי חוסר תום-ליבה של המבקשת, עת לא התייחסה בבקשתה לדברי בית משפט השלום בקרית גת (השופט י' פבלו אקסלרד ) במהלך ישיבת קדם המשפט, ובפרט לעמדתו לפיה: "אם יוכח שהבנק מתוך טעות העביר פעמיים את הכסף, דהיינו ביצע פעמיים את הוראת הלקוח ולכן מצא לנכון להחזיר את הכסף ללקוח, הרי התביעה דינה כפי הנראה להתקבל והנתבעת 1 תחויב בסכום הוצאות משמעותי " (ההדגשות אינן במקור, ד.ב.). לדידו של המשיב 3, הדברים האמורים מלמדים כי הבקשה דנן אינה אלא ניסיון בלתי כשר להחליף את המותב שדן בעניינה של המבקשת – ניסיון שאין לתת לו יד.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לאיחוד דיון להידחות על הסף ולגופה כאחד. ראשית, ניכר כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב בלי כל הצדקה לכך. הדבר חמור במיוחד, שעה שהיה בידי המבקשת להקדים בקשתה ולהגישה בסמוך לאחר הגשת תביעתה בבית משפט השלום בפתח-תקווה ב-31.1.2010, תחת המתנתה הלא המוסברת (ראו: בש"א 3811/07 יואל בלושטיין נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 29.7.2007)). לא זו אף זו, אלא שלמקרא פרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 16.6.2010 בבית משפט השלום בקרית-גת – אשר כאמור לא צורף לבקשה – מתעוררות תהיות של ממש באשר למניעי הבקשה שבפניי ולכנותה. גם בשל טעם זה דינה של הבקשה להידחות (ראו: בש"א 2435/08 חב' א נתנאל תיירות ונופש בע"מ נ' מ.א. נתנאל חב' לבניה ועבודות ציבוריות בע"מ

(לא פורסם, 26.3.2008)).

שנית, ואף לגופם של דברים, לא מצאתי להיעתר לבקשה. עיון בנספחים שצירפו הצדדים מעלה כי קיימת שונות של ממש בין ההליכים שאיחודם מתבקש, הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית. ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום בפתח-תקווה עוסקים בהסכם לבניית דירה ומצריכים בירור עובדתי ומעמיק בשאלת איכות עבודתה של המבקשת ובטענות בני הזוג בדבר הפגמים הנטענים בבנייה. לעומת זאת, הדיון בבית משפט השלום בקרית גת מצריך בירור עובדתי פשוט ועניינו בטענת המשיב 3 כי על המבקשת להחזיר לידיו כספים שהיא מחזיקה בהם שלא כדין. על רקע דברים אלה, שוכנעתי כי לא רק שאיחוד הדיונים אינו מוצדק, אלא שהוא גם עתיד לסרבל ולהקשות על בירור התובענות, וזאת בניגוד לתכליתה הברורה של תקנה 7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבים 2-1, ובסכום זהה לטובת המשיב 3.