בש"א 1228/04 עזרא הטאבי נ. הקדש שלמה מוסאיוף

בפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער. הבקשה הוגשה ביום 5.2.04, ובה מבוקש כי תינתן למבקש ארכה של יום אחד לנקיטת ההליך. לטענת המבקש, נמסר לו על ידי גורמים אליהם פנה בבית המשפט כי יוכל להגיש את ההליך עד ליום 5.2.04, וכי טעותו בעניין זה היתה טעות בתום לב גמור. המבקש מוסיף וטוען כי בא כוחו הודיע לו ימים אחדים לפני תום המועד לנקיטת הליך על כך שהוא מתפטר מן התיק.

חרף מסכת ההליכים שמתאר המשיב, ובגדרה בקשות ארכה שונות שהגיש המבקש ודחייתן, לא מצאתי מקום לדחיית הבקשה שבפניי. המדובר בטעות של יום אחד בספירת הימים בעקבות שביתה ועיצומים ממושכים בשירות המדינה. בנסיבות העניין, לא אוכל לקבוע כי המדובר בטעות בלתי סבירה, והדברים אמורים ביתר שאת בהינתן העובדה שהמבקש הינו בעל דין בלתי מיוצג. לכך מתווספת הטענה בדבר מצג שנעשה כלפי המבקש, ואשר יתכן שתרם לטעותו. אל מול אלה, אין המשיב מצביע על פגיעה כלשהי בציפיותיו בשל האיחור של יום אחד מצד המבקש אין להתעלם גם ממהות האינטרס עליו מבקש המבקש להגן. הגישה הנוהגת לעניין זה סוכמה על ידי כב' השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תקדין עליון 2002(1) 746, שם צוין כי:

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה ..... כל מקרה ונסיבותיו."

על רקע גישה זו, ניתנה ארכה במקרים בהם טעות בספירת הימים הביאה לאיחור בנקיטת הליך (ראו בש"א 30111/01 אליהו נ' קידר תקדין עליון 2002(1) 264; בש"א 6184/02 ניסים נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ דינים עליון סב 504).

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. המבקש יגיש את בקשת הרשות לערער תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, אשר תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.