בש"א 1278/10 גדעון שריאור נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפני ערעור על החלטתו של הרשם י' מרזל במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לפטור מאגרה בהליך ערעור על החלטתה של הרשמת ג' לוין מיום 11.10.09 (בש"א 8496/06, ובבש"א 7373/09). המערער טוען לקיומה של דלות כלכלית המצדיקה פטור מאגרה, כפי שהוענק לו לטענתו במסגרת הליכים שונים.

2.

לבקשתו המקורית לפטור מאגרה, כפי שהונחה בפני הרשם, צורפה החלטה אשר פטרה את המערער מאגרה בעניין אחר בבית משפט השלום לפני כשנתיים. נוכח קיומה של אסמכתה זו בלבד ונוכח הזמן הרב שעבר מעת מתן הפטור, נתבקש המערער להשלים את בקשתו ולצרף אסמכתאות נוספות המעידות על קיומה של דלות כלכלית (החלטת הרשם מיום 22.11.09). משלא נעתר המערער להזדמנות שהוענקה לו על ידי

הרשם להוכחת היעדר יכולתו הכלכלית, נדחתה כאמור בקשתו. אף לערעור שהוגש לפני לא צירף המערער אסמכתאות נוספות מלבד הסתמכותו על החלטות פטור נוספות שהוענקו לו בהליכים שונים. אמנם, החלטת בית משפט קודמת הפוטרת את המערער מאגרה יכולה להוות ראיה לכאורה לדלות כלכלית בהתאם לתקנה 14(ד)(1) לתקנות בית המשפט אגרות, התשס"ז – 2007 (להלן: התקנות ). עם זאת, במקרה זה, משעה שזוהי האסמכתה היחידה שצורפה ומשעה שמדובר באסמכתה לא עדכנית כאמור, הרי שאין בה כשלעצמה די כדי להוות הצדקה לפטור מאגרה בהליך הנוכחי. יתרה מזאת, בהליך אחר שהוגש על ידי המבקש, ביקש שם בקשה דומה לפטור מאגרה אשר נדחתה על ידי הרשמת ג' לוין ( בשג"ץ 4465/09 , החלטה מיום 25.6.09). ערעורו על החלטתה זו של כב' הרשמת נדחה אף הוא על ידי כב' השופטת ע' ארבל (בשג"ץ 6088/09, החלטה מיום 14.12.09) בין היתר מן הנימוק כי המערער לא תמך את בקשתו בתיעוד עדכני בדבר דלותו הכלכלית מלבד קיומו של פטור בהליכים אחרים. השופטת ארבל אף ציינה כי " העובדה שבהליכים אחרים ניתן למערער פטור מאגרה אינה מחייבת בהליכים אחרים ועליו לעמוד בדרישות למתן פטור מאגרה בכל הליך והליך בו מבקש הוא פטור כאמור". דברים אלו נכונים אף למקרה דנא.

3.

עוד יצוין, כי המערער טוען כי הרשם העניק לו פטור מאגרה בהליך אחר שהוגש על ידו ( בבשג"ץ 6088/09 הנזכר). יובהר כי באותו הליך הופטר המערער מאגרה בהתאם לדין הקובע כי בערעור על החלטות רשם בענייני אגרה ועירבון (בלבד), פטור המערער מאגרה, וזאת – בהתאם לדין (תקנה 20(4) לתקנות בית המשפט אגרות). במקרה דנא, המדובר בערעור על החלטת כב' הרשמת ג' לוין שלא להאריך למערער את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ומשכך אין עניין זה נכנס לגדרה של תקנה 20(4). כאמור, וזה העיקר - על המערער מוטלת החובה להוכיח צדקת בקשתו לקבלת פטור מאגרה. כל בקשה עומדת בפני עצמה. יתכן מצב בו בקשת בעל דין לקבל פטור נדחתה ובשלב מאוחר יותר בקשה כזו מתקבלת - וכן ההפך יכול לקרות. לנוכח זאת, על בעל דין להגיש בכל הליך את התיעוד הנדרש. אין זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. בראיה זו, יש להצטער על כך שהמבקש לא פעל על פי החלטת הרשם לפיה הוענקה לו הזדמנות נוספת להגיש חומר נוסף. ברי, כי צד אינו יכול לעשות דין עצמי, ולצפות כי חרף התעלמותו מהחלטת רשם בדבר הגשת חומר מעודכן, יינתן לו פטור בכל זאת. משכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם.

4.

הערעור נדחה. המערער רשאי לשלם את האגרה בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטתי זו. בהיעדר תשלום האגרה - יימחק ההליך בלא התראה נוספת. משלא נדרשת תשובה, אין צו להוצאות.