בש"א 1392/12 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ. שומרה חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון

בש"א

1392/12

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקשת:

המועצה המקומית פרדס חנה כרכור

נ

ג

ד

המשיבה:

שומרה חברה לביטוח בע"מ

ערעור על פסק דינו של כבוד הרשם גיא שני מיום 7.2.2012 ברע"א 9144/11

בשם המבקשת:

עו"ד ג'ובראן ג'ובראן

פסק-דין

1.

מונח לפני ערעור על החלטת כב' הרשם ג' שני , במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לסלק על הסף בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 15084-02-11 (כב' השופטת ש' וסרקרוג ).

2.

תביעה שהגישה שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " שומרה ") נגד המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: " המועצה ") נתקבלה בבית משפט השלום. ערעור שהגישה המועצה על פסק הדין נתקבל, תוך ביטול פסק הדין של ערכאה קמא. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה שומרה בקשת רשות ערעור. בעקבות הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המועצה בקשה לסילוק על הסף של בקשת רשות הערעור בשל איחור בהגשתה (להלן: " בקשת הסילוק "). לטענת המועצה, על אף שעוד בתאריך 30.10.2011 נשלח לבא-כוחה הקודם של שומרה מכתב בדבר מתן פסק הדין, וביום 2.11.2011 נתקבל פסק הדין במשרדי בא-כוחה הקודם של שומרה, הוגשה בקשת רשות הערעור באיחור של תשעה ימים. לטענת המועצה, בחוסר ניקיון כפיים הצהירה שומרה כי פסק הדין התקבל ביום 10.11.2011, וזאת על מנת לרפא את מחדלה והאיחור שבהגשת בקשת רשות הערעור.

בתגובה לבקשת הסילוק טענה שומרה כי לא היה בכוונתה להטעות את בית המשפט ביחס למועד המצאת פסק הדין, וכי היה מדובר בדיווח בתום לב על בסיס מידע שנמסר לה על ידי בא-כוחה הקודם. נוכח האמור, הגישה שומרה במסגרת תגובתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור.

3.

רשם בית משפט זה דחה את בקשת הסילוק תוך קביעה כי יהיה זה צעד חריף מדי להורות על מחיקת ההליך על הסף. יחד עם זאת, ולצורך איזון בין הצדדים, חייב הרשם את שומרה בהוצאותיה של המועצה בסך של 3,500 ₪. מכאן הערעור שלפני.

לטענת המועצה, שגה כב' הרשם שעה שדחה את בקשת הסילוק. נטען כי לצורך הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, יש צורך בהצגת טעם מיוחד, אשר אינו קיים בענייננו. הוסף כי ראוי היה שבא-כוחה החדש של שומרה יבדוק בעצמו את מועד מתן פסק הדין, תחת הסתמכות על תכתובת המייל בין שומרה לבא-כוחה הקודם. עוד טענה המועצה כי בפסיקה נדחו בקשות אחרות להארכת מועד, אשר לכאורה היו מוצדקות יותר כגון מחלת עורך דין, עומס עבודה או חופשה.

4.

לאחר עיון בהחלטת הרשם ובנימוקי הערעור, וכן בבקשת הסילוק ובתגובה לה, מצאתי כי דין הערעור להידחות. אכן, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה כי בית המשפט ינקוב ב"טעמים מיוחדים שיירשמו" לצורך הארכתו של מועד אשר נקבע בחיקוק. השאלה במרכז דיוננו הינה האם במסגרת הנסיבות שנוצרו, קיים היה טעם מיוחד שכזה. מארג השיקולים בבחינת קיומו של טעם מיוחד אינו מוגבל, ואינו דווקני. ראוי להפנות לנפסק בבש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים

הרשמי

(28.1.2008):

"הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של 'הליך תלוי ועומד', מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד" (וראו והשוו: בע"מ

2205/09

פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה

(22.4.09)).

ראשית לכל יודגש כי לא הוכח כי שומרה ביקשה להטעות את בית המשפט שעה שהצהירה על המצאתו של פסק הדין במועד מאוחר יותר מיום המצאתו בפועל. למעשה, אף המועצה זנחה טענה זו בשלב הערעור. באשר לסיבת העיכוב, אמנם, מקום בו נעוץ העיכוב במחדלו של בעל דין או בא כוחו, לא יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת מועד (וראו רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים (28.4.2008)). ואולם, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנא, בהן המחדל אינו רובץ במישרין על כתפיה של שומרה, וכשמנגד עומדת האפשרות לסגור בפניה את שערי בית המשפט, סבורני כי אין מקום להתערב באופן בו הפעיל הרשם שיקול דעת במקרה הקונקרטי. הדברים מתחדדים שעה שהמדובר באיחור קל. אמנם, איחור של יום אחד איחור הוא, אך כפי שנכון הכלל שככל ותקופת האיחור ארוכה יותר כך גבהה משוכת המבקש להארכת מועד – כך גם ההיפך. כאן המדובר באיחור של תשעה ימים. הרשם התייחס בין היתר לתכתובת שבין המשיבה לבין בא כוחה הקודם. חומר זה מצביע על כך כי יש בנסיבות מאפיינים חריגים. הצטברות הנימוקים האמורים מחזקת את מסקנת הרשם. לזאת יש להוסיף גם את השיקול הנוגע לסיכויי ההליך. מבלי להידרש להם באופן מעמיק, וכמובן ללא כל הבעת עמדה, המדובר על פניו בבקשה למתן רשות ערעור בסוגיות משפטיות, אשר הצריכה קבלת תגובת המועצה אליה (וראו החלטת המשנה לנשיא א' ריבלין מיום 11.1.2012). עוד אין לשכוח כי עצם האיחור לא זכה להתעלמות בית המשפט, אשר הורה על תשלום הוצאות לטובת המועצה. בהצטברותם של כלל השיקולים, שעה שמנגד כאמור עומדת הסנקציה של סילוק ההליך על הסף, אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשם.

6.

הערעור נדחה. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.