בש"א 482/08 דב פיכמן נ. כונס הנכסים הרישמי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פשיטת רגל של המבקש. ההחלטה ניתנה בבקשת המבקש להורות למשיבה 3 להימנע מביצוע גזר דין שניתן לחובת המבקש, בו הוטל עליו קנס כספי בסך 1.6 מליון ₪ או שנת מאסר תמורתו. בבקשה נדרשה משיבה 3 שלא להפעיל את עונש המאסר כנגד אי תשלום הקנס, כל עוד צו כינוס הנכסים של המבקש בתוקף. בית המשפט של פשיטת רגל קבע בהחלטתו כי הקנס הוטל לאחר שניתן צו לכינוס נכסי המבקש. לפיכך הקנס אינו חוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל. נפסק כי אין מקום לכך שבית המשפט יורה שלא לבצע את המאסר בגין אי תשלום הקנס, ובד בבד יאפשר לחייב שלא להפקיד את סכום הקנס. על כן נקבע כי אם המבקש יפקיד בקופת בית המשפט במסגרת תיק פשיטת הרגל את סכום הקנס (עד ליום 2.5.2008) תימנע משיבה 3 מלאוסרו בגין אי תשלום הקנס. בית המשפט ציין כי ככל שיופקד הסכום, הוא יוסיף ויידרש לשאלה אם הסכום יועבר לתיק פשיטת הרגל או לאוצר המדינה, שאלה שהינה מוקדמת בשלב זה.

2.החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 21.11.07 שלא במעמד הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 15.1.2008. נטען כי המבקש הינו אסיר המרצה את מאסרו בבית סוהר חרמון. נטען כי למבקש נודע כי בית המשפט דחה את בקשתו, אך הוא לא פנה לבא-כוחו לשם הגשת בקשה לרשות ערעור משום שסבר בטעות כי ניתן לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בזכות, תוך 45 ימים. על פי האמור בבקשה, ביום 13.1.2008 פנה המבקש אל בא-כוחו, בעת שהיה בחופשה בביתו, על מנת שיגיש ערעור. רק אז התחוור לו כי המועד לכך חלף. עוד צוין בבקשה כי לא עלה בידי בא-כוחו של המבקש לבקרו בבית הסוהר מפאת קוצר הזמן, ומשום טיפולו בתיקים אחרים.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. נטען כי טעותו של המבקש באשר לפרק הזמן העומד לרשותו להגשת הליך ערעורי אינה מצדיקה הארכת מועד, משום שהמבקש היה מיוצג כל העת. כן נטען כי לא הובהר גם כיצד עובדת היותו של המבקש אסיר מנעה הגשת ההליך במועד. לבסוף, טוענים המשיבים לסיכויים הנמוכים של ההליך.

4.לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר שצורף להן, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד, ובלבד שמדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר (ראו, רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)).

5.במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד הוגשה כשבועיים ומחצה לאחר המועד הקבוע בדין להגשת הליך. המדובר באיחור משמעותי. "הטעם המיוחד" הנטען בבקשה הוא טעותו של המבקש לעניין מניין הימים להגשת ההליך. ככלל, טעות מעין זו אינה מבססת קיומו של טעם מיוחד. אין המדובר בטעות בלתי נמנעת באופן סביר, קל וחומר כאשר עסקינן בבעל דין מיוצג. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקש מרצה עונש של מאסר במתקן כליאה מרוחק, דבר המכביד, מטבע הדברים, על הקשר השוטף בין המבקש לבין בא-כוחו, ובהעדר טענת הסתמכות מצד המשיבים, ראיתי לנכון להיעתר לבקשה להארכת מועד. שיקול נוסף לו נתתי דעתי הוא מהותו של ההליך. אמנם, מבחינה פורמלית מדובר בהליך אזרחי, שכן בקשת המבקש להורות למדינה להימנע מביצוע גזר הדין התבררה במסגרת תיק פשיטת הרגל של המבקש. יחד עם זאת, מהותו הדומיננטית של ההליך היא פלילית, שכן הוא נסוב על הפעלת עונש מאסר שנגזר על המבקש בהליך פלילי לפני בית המשפט המחוזי חיפה ולפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. בנסיבות אלה, יש מקום לבחינה מקילה בעניין הארכת מועד, כך שמערכת השיקולים תהיה קרובה לזו המופעלת בהליכים פליליים, שם ניתנת הארכת מועד בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006), וכן סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) ואין צורך ב"טעמים מיוחדים". לאור מכלול השיקולים הנזכרים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור עד למועד הגשתה בפועל. החלטה זו תתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור, לכשתיפתח.