רע"א 1036/08 יעקב ושושנה אליאס נ. קלינטון אלקטרוניקה בע"מ

1.ביום 3.2.08 הגיש המבקש יחד עם רעייתו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בה הלינו השניים על ההוצאות שהושתו עליהם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.11.06 (בר"ע 1400/05, כב' השופטת ר' רונן) (להלן: פסק הדין ), ועל סירובו של בית המשפט קמא לבטל את החיוב בהוצאות ולעכב את ביצועם של הליכי הוצאה לפועל שהיו צפויים להינקט נגד רעיית המבקש עקב אי-תשלומן. בהחלטתי מיום 6.2.08 דחיתי את הבקשה, הואיל והיא הוגשה בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע שהמבקש טען שהגיש.

2.הבקשה שלפניי הינה בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה. לטענת המבקש, ביום 4.2.08 דחה בית המשפט קמא את הבקשה שהגיש לביטול רכיב ההוצאות מן הטעם של העדר סמכות לשנות פסק דין שניתן על-ידו, ומכאן כי נדחתה אף בקשתו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל האמורים, אשר במסגרתם הוצאה נגד רעייתו פקודת מאסר שצפויה, לטענתו, להיות ממומשת בימים אלו. לדבריו, משכל הבקשות שהגיש נדחו על-ידי בית המשפט קמא, לא נותר לו אלא לפנות בבקשה נוספת לבית משפט זה על מנת שיעוכב ביצועה של פקודת המאסר האמורה.

3.דין הבקשה להידחות. ראשית, כידוע, לא קיים הליך של עיון חוזר על החלטה הדוחה בקשת רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 2203/04 חטאבי נ' הקדש שלמה מוסיוף (לא פורסמה, 28.11.04)). מכאן כי אין מקום להיעתר לבקשה ולו מטעם זה בלבד. שנית, ומעבר לכך, אף אם נתעלם מפגם דיוני זה ונראה בבקשה הנוכחית משום בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.2.08, כפי שראוי היה שתהא, אין עילה להיעתר לה, שכן, כפי שיפורט להלן, היא אינה עומדת באמות המידה המקובלות למתן עיכוב ביצוע, הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 334 (1989)).

4.הסעד העיקרי בו מעוניינים המבקש ורעייתו הינו ביטול ההוצאות שהושתו עליהם במסגרת פסק הדין. על פניו, דומה כי הדרך שבה עליהם היה לנקוט להשגת סעד זה היא הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. הואיל ופסק הדין ניתן עוד בשנת 2006 עליהם להגיש בקשה להארכת מועד לשם הגשת בקשת רשות ערעור. עיכוב הביצוע נדרש אפוא עד למתן החלטה בבקשה להארכת מועד שאפשר ותוגש, וככל שבקשה זו תתקבל, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור לגופה. אולם, כאמור, לא מצאתי כי מתקיימים בענייננו התנאים המצדיקים את עיכוב הביצוע.

אכן נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש ורעייתו, שכן אי עיכוב הביצוע עלול לכאורה להוביל למאסרה של זו האחרונה. אולם, כפי שיובהר להלן, סיכויי הערעור נחזים להיות כה קלושים, עד כי בענייננו אין ליתן משקל רב לשאלת מאזן הנוחות (ראו למשל: רע"א 11889/04 אזברגה נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסמה, 15.6.2005)).

בטרם אבחן את סיכויי הערעור של המבקש ורעייתו לגופם יש להידרש לבחינת יכולתם להגיש בקשת רשות ערעור. כאמור, לשם הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין על המבקש ורעייתו להגיש בקשה להארכת מועד. דומה כי סיכוייה של בקשה זו להתקבל, בהנחה שתוגש, אינם גבוהים. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על-פי מכלול של שיקולים. בין אלה נמנים הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד (ראו למשל: בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסמה, 28.1.2008)). לאור העובדה כי חלפה קרוב לשנה וחצי ממועד מתן פסק הדין, ברי כי מדובר בתקופת איחור משמעותית ביותר. בנוסף, המבקש ורעייתו לא העלו כל נימוק בניסיון להסביר או להצדיק את פשר האיחור. לאור האמור, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בסוגיה אזרחית כספית גרידא, לא נראה על פניו כי קיימת עילה למתן הארכת מועד.

גם סיכויי הערעור לגופם אינם נחזים להיות גבוהים, שכן לכאורה לא קיימת עילה למתן רשות ערעור על פסק הדין. כאמור, המבקש ורעייתו מלינים על ההוצאות שהושתו עליהם, ומבקשים לבטלם. אולם, כלל הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהוצאות שנפסקו בבית משפט דמלטה, למעט אותם מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הראשונה לעניין ההוצאות נראית פגומה או בלתי מתקבלת על הדעת (ראו למשל: ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס , פ"ד מו(2) 60 (1992); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 2.9.2003)). לא מצאתי כי ענייננו נכנס בגדר אותם מקרים חריגים. המבקש ורעייתו נעדרו מהדיונים שהתקיימו בעניינם בפני כבוד הרשמת רייך ובפני בית המשפט המחוזי. בדין חוייבו הם אפוא לשאת בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה על סך 1,000 ₪. מה גם שלא מדובר בסכום גבוה יחסית.

למעלה מן הצורך, אציין כי פסק הדין ניתן עוד בשנת 2006 ולא ברור מדוע עיכוב הביצוע מתבקש רק בשלב זה. כן יצויין, כי מועד המאסר שנקבע בפקודת המאסר שעיכובה מתבקש חלף לפני למעלה מחודש ימים.

לאור האמור, הבקשה נדחית.