בש"א 1429/20 מוחמד והדאן סרחאן ואח' נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.6.2019 (ת"א 42768-03-16; כבוד השופט ד' פיש ) (להלן: פסק הדין ).

2.

המבקשים הגישו תביעה לקבלת פיצויים בעקבות הפקעה של שלוש חלקות מקרקעין לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (להלן: הפקודה ). בהחלטתו מיום 5.2.2018 הורה בית המשפט המחוזי למבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן "המכמת את תביעתם ביחס לעילות החוזיות והנזיקיות שבכתב התביעה" . ביום 10.6.2018 הגישו המבקשים כתב תביעה מתוקן.

3.

בפסק דין חלקי מיום 1.5.2019 (להלן: פסק הדין החלקי ) קבע בית המשפט המחוזי כי בכתב התביעה המתוקן שהוגש לא כימתו המבקשים את טענותיהם כנדרש, ולכן נתן להם אפשרות להגשת כתב תביעה מתוקן בהתאם לאמור בהחלטה מיום 5.2.2018, תוך תשלום האגרה . בנוסף, בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת עילת תביעה הנוגעת לאי חוקיות ההפקעה או אי מימוש מטרת ההפקעה.

4.

המבקשים לא הגישו כתב תביעה מתוקן ולא שילמו אגרה כנדרש, ובפסק הדין נשוא הבקשה שבכותרת הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה . יוער כי שתי בקשות שהגישו המבקשים לביטול פסק הדין נדחו בהחלטות בית המשפט המחוזי מימים 22.7.2019 ו-4.8.2019.

5.

ביני לביני, המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין החלקי (ע"א 4079/19), וזה נקבע לדיון מקדמי בפני כבוד השופט י' עמית . בפסק דינו של כבוד השופט עמית מיום 21.1.2020 נקבע כך:

"לאור הערת בית המשפט כי למעשה פסק הדין החלקי בכל הנוגע לתיקון והוספת סעיף 13 מהווה החלטה שעליה יש להגיש בר"ע (ראו לדוגמא רע"א 5341/18), ומאחר שביני לביני התברר כי ניתן ב-23.6.2019 פסק דין שמחק את התביעה לחלוטין – קיבל ב"כ המערערים המלצת בית המשפט למשוך את ערעורו זה והוא נמחק בזה.

המערערים שומרים על זכותם להגיש ערעור על פסק הדין המלא (המדינה שומרת לעצמה הטענה כי המערערים כבר איחרו את המועד להגשת ערעור)".

6.

ביום 23.2.2020 הגישו המבקשים את הבקשה שבכותרת להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין. לטענת המבקשים הערעור לא הוגש במועד בשל טעות של בא-כוחם, אשר מקורה בשיחה שערך עם באת-כוח המשיבה. לפי הנטען, בא-כוח המבקשים הביע בפני באת-כוח המשיבה את רצונו לתקן את הודעת הערעור שהגיש על פסק הדין החלקי בעקבות מתן פסק הדין, ואילו באת-כוח המשיבה השיבה כי יש תחילה להפקיד את העירבון ולהמתין לדיון המקדמי. המשיבה מתנגדת לבקשה ודוחה את טענות המבקשים הנוגעות לשיחה שנערכה בין בא-כוחם לבין באת-כוח המשיבה.

7.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) הארכת מועד לצורך הגשת ערעור תינתן רק בקיומם של "טעמים מיוחדים" לכך. בענייננו, הבקשה שבכותרת הוגשה כחצי שנה לאחר המועד האחרון הקבוע בדין להגשת ערעור (ראו: תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי) ומדובר באיחור ניכר ומשמעותי. א יני סבורה כי טעותו של בא-כוח המבקשים מהווה משום "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה למתן ארכה כה ממושכת. ודוק, בפסיקתו של בית משפט זה נפסק זה מכבר כי טעות שבדין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור בהגשת ההליך הערעורי (ראו:

בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פיסקה 8 (10.1.2012)). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי הטעות, ככל אשר אירעה, הייתה בלתי נמנעת באורח סביר, מה גם שטענה זו לא נתמכה בתצהיר ובאסמכתאות מתאימות. מכל מקום, האחריות על הגשת ההליך הערעורי במועד מוטלת לפתחו של יוזם ההליך, אשר עליו מוטלת החובה לבדוק את המועדים הקבועים בדין.

עוד אציין כי הבקשה שבכותרת הוגשה רק למעלה מחודש ימים לאחר מתן פסק דינו של כבוד השופט עמית מיום 21.1.2020 וגם לכך לא ניתן כל הסבר.

8.

נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ש"ח.