בש"א 1448/13 אבי סופיר נ. פקיד שומה אשקלון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 20.1.2013 (בש"א 7931/12), שבה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור. ההחלטה של כבוד הרשמת הומצאה למבקש ביום 24.1.2013, ומכאן שהמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 13.2.2013. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 21.2.2013, קרי באיחור של יותר משבוע, ומבוקשת בה ארכה של 15 ימים נוספים וזאת לאור העומס על שולחנו של בא-כוח המבקשת.

דין הבקשה להידחות.

בעל-דין המבקש דחייה של מועד הקבוע בחיקוק נדרש להצביע על "טעמים מיוחדים", וכבר נפסק כי ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום דרישה זו המאזנת בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. כדברי כבוד השופט ג'ובראן, "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה ..." (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)).

בענייננו, לא זו בלבד שהבקשה הוגשה לאחר המועד הקצוב בדין להגשת ערעור על החלטת הרשמת – וזאת ללא כל הסבר – אלא שגם בבקשה עצמה הסתפק המבקש בטענה כללית ביותר בדבר עומס עבודה. ברור כי בנסיבות אלה לא מתקיימת הדרישה להצגת "טעם מיוחד". במאמר מוסגר ומעבר לצריך אציין כי קשה להבין את אי-ההקפדה על המועדים במקרה זה, בשים לב למהות ההליך שבו חפץ המבקש לנקוט (ערעור על החלטה לדחות בקשה להארכת מועד), ולנימוקי החלטתה של כבוד הרשמת בנמלך.

על כן, הבקשה נדחית ללא צורך בתגובת המשיב. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.