בש"א 7931/12 סופיר אבי נ. פקיד שומה אשקלון

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.6.2012. באותה החלטה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק דין אשר בו נדחה ערעור שהגיש על שומות שקבע לו המשיב, וזאת נוכח אי הגשת הודעה המפרשת את נימוקי הערעור.

הבקשה שבפניי הוגשה ביום 1.11.2012, והמבקש מציין בה כי נודע לו אודות ההחלטה רק במהלך יולי 2012, במועד שאינו זכור לו במדויק. כן מציין המבקש כי בחודש ספטמבר חלו חגי ישראל ועל כן לא היו ימי עבודה רבים, ועל כן הוא עתר לכך שיתאפשר לו להגיש את הערעור עד ליום 5.11.2012. כן ציין המערער כי סיכויי הערעור טובים.

2.

המשיב, המתנגד לבקשה, טוען כי המבקש לא העלה כל טעם להצדקת מחדלו, וודאי שלא "טעם מיוחד" כנדרש. כן עמד המשיב על אי דיוקים שנפלו בבקשה, ציין כי המבקש אינו עומד במועדים הקבועים בדין באופן שיטתי והוסיף כי ההחלטה נשוא ההליך היא "החלטה אחרת" ועל כן כלל לא עומדת למבקש זכות לערער עליה ללא שניתנה לה רשות לכך וכי סיכויי ההליך לגופו נמוכים.

בתשובה שהגיש ציין המבקש כי אכן בשוגג נפל אי דיוק בבקשתו ובנוסף כי אמנם עליו להגיש בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה, אך עם זאת עמד על טענתו כי נודע לו על הבקשה רק במהלך יולי 2012, בציינו כי נראה שההחלטה הומצאה באמצעות הפקסימיליה לרואה החשבון שלו וזה לא יידע אותו אודותיה.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר למתן הארכה המבוקשת.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך. כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על ההחלטה שניתנה בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על ההחלטה, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (21.4.2010)).

במקרה שבפנינו מוש כים מספר שיקולים לדחיית הבקשה. ראשית, המבקש ציין כי נודע לו אודות ההחלטה רק בחודש יולי 2012, אך לא היה בידו לציין תאריך מדויק או באיזה חלק של החודש נודע לו אודותיה, והדבר אומר דרשני. אך גם אם נלך לקראת המבקש ונצא מנקודת הנחה שנודע לו על ההחלטה רק לאחר שהחלה פגרת בתי המשפט, הרי שגם אז הוא ביקש להגיש את ההליך - אותו היה עליו להגיש בתוך שלושים ימים - באיחור ניכר של כשלושה שבועות. שבתי וקראתי את טיעוני המבקש אך לא מצאתי בהם כל הסבר לשיהוי מ מוש ך זה בהגשת ההליך פרט לעובדה שצוין על ידו כי "[ב]מהלך חודש ספטמבר חלו מקבץ חגי ישראל" ועל כן לא היו הרבה ימי עבודה בחודש זה. אך בנימוק זה אין כדי לבסס "טעם מיוחד" כנדרש (מה גם שימי חג הסוכות ממילא אינם באים במניין הימים), וודאי שאין בו משום מענה לשאלה מדוע הוגשה הבקשה רק ביום 1.11.2012 ומדוע זו לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך (ואף לא בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור בזכות, כפי שסבר תחילה המבקש בטעות). משלא הוצג כל טעם מבורר כאמור קשה שלא להתרשם כי המבקש - גם אם לא היה מיוצג עד לשלב זה - לא עשה מצידו ניסיון כנה ולא פעל בשקידה סבירה להגשת ההליך (או למצער להגשתה של

בקשה להארכת מועד) בתוך המועד הקבוע בדין. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שעניינה של ההחלטה נשוא ההליך בדחיית בקשת המבקש לביטול פסק דין בו נדחה ערעורו מחמת מחדלו בהגשת הודעה המפרשת את נימוקי הערעור. דומה כי ניתן היה לצפות בנסיבות אלו שבהליכים הנוספים בהם ביקש המבקש לנקוט יקפיד הוא הקפדה יתרה על המועדים הקבועים בדין. כן לא השתכנעתי כי סיכויי ההליך מצדיקים, כשלעצמם, להיעתר לבקשה.

מטעמים אלו - ואף בהתעלם מטענת המשיב בדבר אי דיוקים שנפלו בבקשה, העולים לגישתו לכדי חוסר תום לב (ואשר לחלקם נתן המבקש מענה בתשובה שהגיש) - סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד, והיא נדחית, אפוא.

בנסיבות העניין, ולו לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.