בש"א 1620/16 דוד לטיפה נ. הרשות לזכויות ניצולי שואה

זו היא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתה של רשמת בית-משפט זה מיום 2.9.2015 בבש"א 3920/15.

1.מזכירות בית-המשפט דחתה מן המרשם הליך ערעורי שביקשה להגיש באת-כוח המבקשת, עו"ד י' רבינק. על כך הגישה עו"ד רבינק השגה (בש"א 3920/15). בהחלטה מיום 2.9.2015 דחתה כב' הרשמת ל' בנמלך את ההשגה על המזכירות מנימוקים שפורטו בהחלטתה. ביום 2.11.2015 נדחה מן המרשם כתב ערעור שהגישה עו"ד רבינק על החלטת הרשמת, עקב איחור בהגשתו.

ביום 26.2.2016 הוגש ההליך שבכותרת שכותרתו: "בקשה להארכת מועד, אם צריך". בבקשה האמורה עותרת עו"ד רבינק בשם מרשתה לקבלת אורכה לצורך הגשת ערעור על החלטתה של כב' הרשמת בנמלך שדחתה את ההשגה על המזכירות. לטענת עו"ד רבינק, היא שלחה את כתב הערעור על החלטת הרשמת כבר ביום 25.10.2015, ולפיכך אין איחור בהגשת ההליך, ולחלופין יש לקבלו לרישום כעת.

2.דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים, יצוין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות הנטענות במסגרתה. לגופם של דברים, הן מרישומי מערכת המיחשוב של בית-המשפט והן מהבקשה שלפניי, עולה כי החלטתה של כב' הרשמת בנמלך מיום 2.9.2015, הומצאה לידי עו"ד רבינק ביום 3.9.2015 . אף אם אקבל את טענתה של עו"ד רבינק לפיה שלחה את כתב הערעור לבית-המשפט ביום 25.10.2015 (אף כי לא הוצג כל תיעוד בעניין זה ואף לא ברור אם המשלוח נעשה בדואר או בפקס), הרי המועד הקובע אינו המועד בו כתב הערעור נשלח לבית-המשפט, אלא המועד בו הוא התקבל

במזכירות בית-המשפט (ראו: רע"ב 5895/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר

(25.11.2014), פיסקה 5). כפי שצוין לעיל, ביום 2.11.2015 נדחה כתב ערעור מטעמה מן המרשם, עקב איחור בהגשתו. מכאן שיום 2.11.2015 הוא המועד בו הגיע כתב הערעור למזכירות בית-המשפט. בנסיבות אלה, אין מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור, ואבהיר.

3.על-פני הדברים, החלטת רשם שדחתה השגה על מזכירות בית-המשפט שסירבה לקבל הליך לרישום, היא בגדר "החלטה אחרת" (ראו למשל: בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון (1.11.2007), בסוף פסקה 6 מפי כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור; בג"צ 2583/12 אלקובי נ' מדינת ישראל (1.4.2012), פסקה 6 מפי כב' השופט נ' סולברג; בשתי ההחלטות האמורות צוין כי ערעור על החלטת רשם שדחה השגה על מזכירות בית-המשפט, יוגש בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שעניינו ערעור על "החלטה אחרת" של רשם). כידוע, ערעור על "החלטה אחרת" של רשם, יש להגיש תוך 20 ימים מעת המצאת ההחלטה (ראו: תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )). מאחר שהחלטת כב' הרשמת בנמלך הומצאה לעו"ד רבינק ביום 3.9.2015, ברי כי הגשת הערעור על החלטה זו ביום 2.11.2015 נעשתה באיחור.

ואולם אף אם לצורך הדיון בלבד אלך לשיטתה של עו"ד רבינק ואתייחס להחלטת כב' הרשמת בנמלך כפסק-דין (ואדגיש כי אינני קובעת כך), גם אז – הערעור הוגש באיחור. כאמור, החלטת כב' הרשמת הומצאה לעו"ד רבינק ביום 3.9.2015. בשים לב לפגרת הקיץ ולפגרת סוכות, תקופת 45 הימים להגשת ערעור (כך לפי שיטתה של עו"ד רבינק) הסתיימה ביום 28.10.2015 . הנה כי כן, אף לפי שיטה זו, הגשת הערעור ביום 2.11.2015 הייתה באיחור.

4.לאיחור האמור בהגשת ההליך נכון ליום 2.11.2015 לא הוצג טעם כלשהו הנתמך בתצהיר, ודאי לא "טעם מיוחד". מעבר לנדרש, אעיר כי אף לוּ היה נטען לפניי כי כתב הערעור נשלח לבית-המשפט ביום 25.10.2015 וכי חל עיכוב במשלוח הדואר (וכאמור, הבקשה שלפניי אינה מפרטת באיזו דרך נשלח כתב הערעור לבית המשפט), הרי אין מדובר ב"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, מה גם שלא נטענה נסיבה חיצונית בלתי צפויה או בלתי נשלטת שמנעה את הגשת ההליך במועד מלכתחילה. מכל מקום, מאחר שעל-פני הדברים, החלטת הרשמת מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה היה תוך 20 ימים, ממילא עצם משלוח כתב הערעור ביום 25.10.2015, נעשה הוא עצמו באיחור.

זאת ועוד; אין בטיעוניה של עו"ד רבינק כל התייחסות לשאלה מדוע התעכבה עם הגשת ההליך שבכותרת קרוב לארבעה חודשים נוספים מאז דחיית הערעור מן המרשם ביום 2.11.2015 (תוך איחור בהגשתו כבר אז), ועד הגשת ההליך שבכותרת ביום 26.2.2016. עיכוב בלתי מוצדק זה, תומך אף הוא בדחיית הבקשה שלפניי. כבר נקבע כי: "יוזם הליך ערעורי אשר מעוניין להשיג על דחייתו של ההליך מן המרשם, נדרש לפעול בשקידה ראויה ולהגיש את השגתו תוך פרק זמן סביר לאחר קבלת ההודעה בדבר הדחייה. מתן אפשרות להגשת השגה כאמור זמן רב לאחר דחייתו של ההליך מן המרשם ולאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשתו של ההליך - תוביל, הלכה למעשה, לפריצה של מגבלות הזמן הקבועות בדין להגשתם של הליכים ערעוריים, תוך פגיעה בתכליות העומדות בבסיסן של מגבלות אלו. התכליות האמורות מתמקדות באינטרס סופיות הדיון ומבוססות, בין היתר, על הצורך ביעילות ובוודאות משפטית; על הסתמכותם של יתר בעלי הדין על סופיות ההחלטה מושא ההליך הערעורי; ועל החשיבות שבניצולו היעיל של הזמן השיפוטי" (ראו: בש"א 8334/14 דוד נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה (25.12.2014), אשר ערעור עליו נדחה בבש"א 2120/15 דוד נ' משרד האוצר

(1.4.2015)).

לסיום, אוסיף כי סיכויי הערעור לגופו נראים נמוכים לכאורה, ותומכים אף הם במסקנה אליה באתי.

5.סוף דבר; הבקשה להארכת מועד נדחית. מאחר שלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.