בש"א 8334/14 דוד לטיפה נ. הרשות לזכויות ניצולי שואה

בגדר ההליך שלפניי משיגה המבקשת על כך שמזכירות בית משפט זה דחתה ערעור מטעמה מן המרשם, מחמת שנשלח למזכירות ללא תשלום אגרה בגינו. הערעור אשר נדחה מן המרשם כוון כנגד פסק דינו של כב' הרשם ג' שני מיום 12.8.2014 (ע"א 512/14), בגדרו נדחה - מחמת אי הפקדת עירבון - ערעור פסלות אותו הגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמו מלדון בערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957.

בהחלטתי מיום 14.12.2014 ציינתי, כי השגת המבקשת התקבלה במזכירות בית המשפט ביום 7.12.2014, כשלושה חודשים לאחר שליחתו של המכתב בדבר דחיית הערעור מן המרשם, וכי על פניו נראה שהמועד להגשת הערעור חלף זה מכבר. אפשרתי למבקשת להגיש תגובתה לעניין זה, והיא אכן עשתה כן. בתגובה נטען, כי ההשגה נשלחה למזכירות בית המשפט לפני יום 4.10.2014, וכי באת כוח המבקשת - עו"ד יפעת רבינק - התקשרה פעמים רבות למרכז המידע כדי לברר מה עלה בגורל ההשגה. לאחר שהתברר כי ההשגה לא התקבלה, שלחה היא עותק נוסף של ההשגה למזכירות בית המשפט. עוד ציינה עו"ד רבינק, כי "זו הפעם השלישית שמאבדים מסמכים שהח"מ שולחת בתיקים של המערערת דנן". ואולם, תגובת המבקשת לא כללה אסמכתא כלשהי לעניין שליחתה של ההשגה במועד הנטען, ואף התצהיר אשר צורף לתגובה אינו מתייחס למועד שליחת ההשגה, אלא כולל אמירות כלליות בלבד. ודוק: אין זו הפעם הראשונה שבה מעלה באת כוח המבקשת טענות בדבר שליחתו של כתב בי דין באמצעות הדואר, מבלי לצרף אסמכתא מתאימה לכך (ראו החלטתו של כב' הרשם ג' שני מיום 18.5.2014 בע"א 512/14). מכל מקום, בדיקה מול המזכירות מעלה כי אכן לא התקבלה השגה כלשהי מאת המבקשת עובר ליום 7.12.2014.

יוזם הליך ערעורי אשר מעוניין להשיג על דחייתו של ההליך מן המרשם, נדרש לפעול בשקידה ראויה ולהגיש את השגתו תוך פרק זמן סביר לאחר קבלת ההודעה בדבר הדחייה. מתן אפשרות להגשת השגה כאמור זמן רב לאחר דחייתו של ההליך מן המרשם ולאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשתו של ההליך - תוביל, הלכה למעשה, לפריצה של מגבלות הזמן הקבועות בדין להגשתם של הליכים ערעוריים, תוך פגיעה בתכליות העומדות בבסיסן של מגבלות אלו. התכליות האמורות מתמקדות באינטרס סופיות הדיון ומבוססות, בין היתר, על הצורך ביעילות ובוודאות משפטית; על הסתמכותם של יתר בעלי הדין על סופיות ההחלטה מושא ההליך הערעורי; ועל החשיבות שבניצולו היעיל של הזמן השיפוטי (השוו, בש"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עלייה (10.12.2013), פיסקה 8).

כפי שעולה מן האמור לעיל, בענייננו לא פעלה המבקשת בשקידה הנדרשת. ודוק: אף אם אניח לטובת המבקשת כי אכן שלחה את השגתה עובר ליום 4.10.2014, הרי שהמועד הקובע לעניין זה אינו מועד שליחת כתב בי הדין באמצעות הדואר, כי אם המועד שבו הוא מתקבל במזכירות בית המשפט (ראו והשוו, רע"ב 5895/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (25.11.2014), פיסקה 5). זאת ועוד, לא ניתן הסבר מספק מדוע המתינה המבקשת תקופה של כחודשיים ימים ממועד שליחת ההשגה הנטען ועד למועד שבו שבה ושיגרה את ההשגה בשנית. די באמור עד כה כדי לדחות את ההשגה, וזאת אף ללא צורך להידרש לגופם של דברים.

בשולי הדברים אוסיף, כי בתגובתה טענה המבקשת כי "יתכן שיש פסלות של רשם זה" מחמת טענות עובדתיות מסוימות. בין הטענות שהועלו לבין המציאות אין כל קשר, וממילא איני סבור כי קמה עילה לפסילתי.

סוף דבר, ההשגה נדחית.