פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2120/15
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת:
לטיפה דוד
נ ג ד
המשיב:
משרד האוצר - הרשות לזכויות
ניצולי שואה
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט העליון ג' לובינסקי מיום 25.12.2014 בבש"א 8334/14
פסק-דין
ערעור על החלטתו של הרשם ג' לובינסקי
בבש"א 8334/14 מיום 25.12.2014, במסגרתו דחה הרשם את השגות המערערת בדבר דחיית ערעורה מן המרשם.
1.
מזכירות בית המשפט דחתה מן המרשם ערעור מטעם המערערת מאחר שנשלח ללא תשלום אגרה בגינו. הערעור כוון נגד פסק דינו של הרשם ג' שני בע"א 512/14 מיום 12.8.2014, אשר דחה ערעור פסלות מטעם המבקשת בשל אי הפקדת עירבון. המערערת הגישה השגה על מזכירות בית המשפט בשל דחיית ערעורה מן המרשם.
2.
ביום 14.12.2014, קבע הרשם ג' לובינסקי כי מבדיקה מול המזכירות, המכתב לפיו ההליך נדחה מן המרשם נשא את התאריך 4.9.2014, בעוד שחלפו כשלושה חודשים מיום זה ועד ליום הגשת ההשגה האמורה. כן ציין הרשם, כי נראה כי המועד להגשת הערעור חלף זה מכבר. עם זאת, הוציא הרשם את העניין לתגובת המערערת תוך שבעה ימים, וזו הגישה את תגובתה.
3.
ביום 25.12.2014 ציין הרשם ג' לובינסקי כי המערערת טענה שההשגה נשלחה למזכירות לפני יום 4.10.2014, וכי באת כוחה התקשרה פעמים רבות למרכז המידע לשם בירור הסטטוס. משהתברר כי ההשגה לא התקבלה, שלחה באת כוח המערערת עותק נוסף. כן ציין הרשם, כי תגובת המערערת לא כללה אסמכתא כלשהי לעניין שליחת ההשגה במועד הנטען, ואף התצהיר שצורף לא התייחס לכך. זאת ועוד, ציין הרשם כי אין זו הפעם הראשונה שבאת כוח המערערת מעלה טענות בדבר שליחת מסמך מבלי לצרף אסמכתא מתאימה לכך.
4.
הרשם ג' לובינסקי קבע כי בעל דין המעוניין להשיג על דחייתו של הליך מן המרשם, נדרש לפעול בשקידה ראויה ובפרק זמן סביר, שקידה שלא נרשמה מצד המערערת. כן נקבע, כי מתן אפשרות להשגה מאוחרת תפגע בתכליות העומדות בבסיס מגבלות הזמן הקבועות בדין. עוד קבע הרשם כי המועד הקובע הוא מועד קבלת המכתב במזכירות בית המשפט, ולא מועד שליחתו. לסיום ציין הרשם כי לא ניתן הסבר מספק מדוע המתינה המערערת תקופה של חודשיים ממועד שליחת ההשגה הנטען ועד למועד בו היא נשלחה בשנית. על כל האמור, דחה הרשם את השגות המערערת.
5.
מכאן הערעור שלפניי. המערערת טוענת כי שגה הרשם משלא בדק במרכז המידע את טענותיה. לשיטתה, יש אפשרות לבדוק את משלוח המעטפה על ידי גורמים נוספים, היות שהיא נשלחה גם למשרד לחקירות שוטרים. עוד טוענת המערערת כי חודשיים זו תקופת זמן מקובלת לטיפול בבקשות בבית המשפט, ועל אף זאת, באת כוחה עקבה אחר הערעור מדי יום במרכז המידע. לעמדת המערערת, החלטת המזכירות שגויה ממילא, שכן ערעור על החלטת רשם לא חב בתשלום אגרה מכוח תקנה 20 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ).
6.
דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)) . המערערת טוענת כי היא שלחה את מכתב ההשגה לפני יום 4.10.2014, ולאחר מכן היא עקבה אחריו מדי יום במרכז המידע. עם זאת, המערערת לא צירפה, גם בשלב זה של ההליך, אסמכתאות בדבר בדיקותיה האמורות, או לכל הפחות – תצהיר המגבה זאת. אין זה מתפקידו של בית המשפט לברר עם מרכז המידע או עם המשרד לחקירות שוטרים אודות ניסיונותיה לברר מולם את עניינה. ככל שניתן לברר זאת מולם, היה עליה לצרף אסמכתאות על כך בהודעת ערעורה.
7.
אשר לטענת המערערת כי חודשיים היא תקופת זמן מקובלת לטיפול בתיק במערכת בתי המשפט, הרי שגם בטענה זו אין דבר מה, שכן מלבד היותה בלתי מבוססת, ממילא ידוע כי בעל דין אשר עניינו דחוף לו – לא נוהג לשבת ולהמתין זמן כה רב.
1.
לגופם של דברים, טוענת המערערת כי החלטת המזכירות לדחות את ערעורה מן המרשם בשל אי תשלום אגרה היא שגויה לנוכח תקנה 20 לתקנות. לא מצאתי בכל 30 תתי הסעיפים של התקנה, כי ערעור על החלטת רשם לא חב באגרה. ייתכן כי טעתה המערערת לחשוב שמא תת סעיף (4) רלוונטי לעניינה, ובלשונו: "בקשה להשבת אגרה, לפטור מתשלום אגרה או בקשה לפטור מחובת ערבון או ערובה וכן ערעור על החלטה בבקשות אלה". אולם ערעורה אשר נדחה מן המרשם, עליו היא השיגה, כוון נגד פסק דין אשר נדחה בשל אי הפקדת ערבון, ולא על פסק דין אשר פטר או חייב אותה בהפקדת ערבון. על כן, תת סעיף (4) אינו חל על עניינה.
2.
סיכומם של דברים, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב
בניסן התשע"ה (1.4.2015).
ש ו פ ט