בש"א 1809/18 שחר מודן נ. וואלה תקשות בע"מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטותיה של כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 30.1.2018 ומיום 27.2.2018 במסגרת רע"א 37/18, וזאת עד ליום 16.3.2018.

2.

באשר להחלטה מיום 27.2.2018 : המועד להגשת ערעור על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון הוא עשרים ימים ממועד ההמצאה (תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). משכך, ביום 16.3.2018 טרם יחלוף המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 27.2.2018, וממילא לא דרושה למבקש ארכה לשם הגשת ערעור עליה.

3.

באשר להחלטה מיום 30.1.2018 : נוכח טענת המערער כי ההחלטה הומצאה לו ביום 4.2.2018, המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 25.2.2018. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 4.3.2018, שבעה ימים לאחר חלוף המועד, ובגדרה מתבקשת ארכה של כמעט שבועיים נוספים (כך שהערעור יוגש עד ליום 16.3.2018). כלומר - משכה המצטבר של הארכה המבוקשת אינו קצר. לא מצאתי בבקשה נימוק מבורר המצדיק מתן ארכה כאמור. המבקש אמנם ציין נסיבות רפואיות מסוימות, ואולם עובדה היא כי בגדרו של רע"א 37/18 עלה בידו להגיש כתבי טענות הן ביום 4.2.2018 והן ביום 25.2.2018. ממילא ניתן להניח כי יכול היה להגיש גם את הערעור על החלטת הרשמת, או למצער את בקשת הארכה שלפניי, בתוך המועד הקבוע בדין (ויצוין כי מהאישור הרפואי המצוי בתיק רע"א 37/18 עולה שהמבקש אמנם עבר בדיקה רפואית מסוימת ביום 1.2.2018, אך לא אושפז).

זאת ועוד: מסעיף 6 לבקשת הארכה משתמע כי המבקש, אשר אינו מיוצג, סבר שעומדים לרשותו שלושים ימים להגשת ערעור על ההחלטה מיום 4.2.2018. ואולם לא ניתן פירוט מינימאלי לגבי המאמצים אותם עשה המבקש על מנת לברר את סד הזמנים הקבוע בדין להגשת הערעור; מה גם שהטענה האמורה - שהיא טענה עובדתית באופייה - לא נתמכה בתצהיר. ממילא אין בידי לקבוע כי הטעות, ככל שאירעה, הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו והשוו, בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה

(10.1.2012)).

עוד אוסי ף, כי העובדה שהמבקש הגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה מיום 4.2.2018 אינה מקנה לו ארכה אוטומטית להגשת ערעור על ההחלטה, וכי גישת הפסיקה לגבי הארכת מועד להגשת הליכים ערעוריים מחמת הגשת בקשה לעיון חוזר - מצומצמת (למשל, בש"א 2891/11

אורט ישראל נ' World ORT , פיסקה 4 (27.4.2011). כן ראו, בש"ם 2889/10

בן צור נ' עיריית הוד השרון (8.8.2010) ). לאמור עד כה מתווסף הנתון, כי סיכוייו הלכאוריים של הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם גבוהים. זאת, בשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון לרשמי בית המשפט בכל הנוגע לסוגיית האגרה והעירבון (למשל , בשג"ץ 6455/17 מזרחי נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (27.8.2017)).

נוכח כלל האמור לעיל, דומני כי אין בנמצא "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור על ההחלטה מיום 4.2.2018.

4.

התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית, ככל שהיא מתייחסת להחלטה מיום 4.2.2018; ונמחקת (בהיעדר צורך בארכה), ככל שהיא מתייחסת להחלטה מיום 27.2.2018. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי המבקש ללא דיחוי ואף תעדכן אותו טלפונית בדבר תוכנה, ככל שהדבר אפשרי.