בש"א 1861/01 אתיה מרגולינה מסקין נ. עמידר בע'מ

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 26.7.01, על מחיקת הערעור שבכותרת.

1.השתלשלות ההליכים בתיק זה ארוכה ומעט פתלתלה, אך אין מנוס מהבאתה לצורך קבלת תמונה שלמה ביחס להתדיינות שבפניי.

(א) הערעור שבכותרת הוגש ביום 5.3.01. עניינו של הערעור בהחלטה של כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ מיום 12.12.00, בה החליטה לדחות בקשה של המבקשת לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון במסגרת בקשת רשות לערער שהגישה המבקשת ברע"א 7672/00. הערעור הוגש, לאחר שניתנה ביום 20.2.01 ארכה להגשתו, בהעדר תגובה מאת המשיבה לבקשת הארכה.

(ב) בקשה שהגישה המבקשת לפטור מאגרה במסגרת הערעור שבכותרת התקבלה על ידי כב' הרשמת בהחלטה מיום 17.4.01. ביום 15.5.01 החליט כב' השופט ריבלין, בפניו התברר הערעור, כי המשיבה תגיב לערעור בתוך 7 ימים, והמבקשת תגיב על תגובת המשיבה בתוך 7 ימים נוספים. בעקבות החלטה זו, אשר התקבלה אצל המשיבה ביום 23.5.01, פנתה המשיבה לבית המשפט. מן הבקשה עולה, כי המשיבה לא קיבלה לידיה העתק מהודעת הערעור. בנסיבות אלה, ביקשה המשיבה כי העתק מהודעת הערעור יומצא לה. בהמשך לכך, הורה כב' הרשם ב' אוקון ביום 1.7.01 כי על המבקשת להמציא עותק מכתב הערעור לידי המשיבה בערעור בתוך 7 ימים, ולדווח על כך לבית המשפט. נקבע עוד, כי אם לא יומצא עותק כאמור, יימחק הערעור מחוסר מעש, ללא הודעה נוספת.

(ג) ביום 10.7.01 שבה המשיבה ופנתה לבית המשפט בהודעה, כי לא הומצא לה כתב הערעור. ביום 11.7.01 הודיעה המבקשת לבית המשפט כי שלחה עותק מכתב הערעור לידי המשיבה במסירה ידנית. יצויין, כי לבית המשפט הומצא העתק של בקשת הרשות לערער שברע"א 7672/00, חתום על ידי עמידר, מחוז חיפה והשומרון, מיום 5.7.01. לא

הומצא העתק חתום של הערעור שבכותרת. ביום 13.7.01 החליט כב' הרשם ב' אוקון, נוכח הודעת המבקשת כי המציאה עותק מן הבקשה למשיבה, כי המשיבה תגיב לבקשה בהתאם למועדים שנקבעו בהחלטת כב' השופט ריבלין הנזכרת לעיל.

(ד) ברם, ביום 18.7.01 הגיעה הודעה נוספת מטעם המשיבה לבית המשפט, ובה נטען, כי המשיבה טרם קיבלה העתק מהודעת הערעור. המשיבה ביקשה, במצב זה, כי הערעור יימחק מחוסר מעש. במצב זה, החלטתי ביום 26.7.01 על מחיקת הערעור שבכותרת, אלא אם תומצא לבית המשפט, בתוך שבעה ימים מיום המצאת החלטתי, הודעה בכתב מאת המבקשת, בצירוף אישור על מסירת כתב הערעור לידי המשיבה. הודעה או אישור כאמור לא הומצאו לבית המשפט.

(ה) גם בכך לא מסתיימת סאת ההליכים בתיק זה. ביום 14.10.01 שבה המבקשת ופנתה לבית המשפט, תוך שהיא מצרפת מכתב ששלחה למשיבה ביום 5.10.01. המדובר במכתב שעניינו שכר טירחה שבו חוייבה המבקשת לטובת המשיבה בהליך שבבית המשפט המחוזי. אין מדובר בערעור שבכותרת. במצב זה, החלטתי ביום 18.10.01 כי אין מדובר בהמצאה של כתב הערעור מיום 5.3.01. משכך, קבעתי כי החלטת המחיקה של ההליך שבכותרת עומדת בעינה.

2.בנסיבות אלה הוגשה הבקשה שבפניי. בקשה זו הוגשה ביום 4.11.01. בבקשה נטען, כי המבקשת הגישה בעצמה את הערעור אצל המשיבה ביום 5.7.01. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת כי היא נדהמה לקבל את החלטת המחיקה מיום 18.10.01. המבקשת מציינת, כי בנסיבות אלה מיהרה לבית המשפט העליון, שם התברר לה כי היה עליה להמציא למשיבה את כתב הערעור שבכותרת (אשר לא הומצא) להבדיל מבקשת הרשות לערער שבתיק העיקרי (אשר כן הומצאה). המבקשת טוענת, כי בזמנו לא הבינה כי בהמצאת כתב ערעור זה מדובר. היא טוענת עוד, כי לא הבינה שעמידר היא צד בנושא האגרה ובנושא הפקדת ערובה, וסברה לתומה כי הצד להליכים אלה הוא המדינה.

המבקשת מוסיפה, כי היא אשה מבוגרת, כבת 85. היא אינה מיוצגת בהעדר אפשרות לממן שכר טירחה. היא מתקיימת בקושי מקצבת ביטוח לאומי, ומנהלת את ההליכים בעצמה. היא סובלת מקשיי ראייה קשים, עיוורת כמעט לחלוטין, ואינה דוברת כלל את השפה העברית. במצב זה, אומרת המבקשת, היא התקשתה להבין את החלטתו של כב' הרשם אוקון מיום 1.7.01, עד שזו הוסברה לה על ידי ראש מדור הבלתי מיוצגים בבית המשפט העליון, עו"ד בן טובים, באמצעות מתורגמן לשפה הרוסית.

בנסיבות אלה, עותרת המבקשת כי יתקיים עיון מחודש בהחלטה למחוק את הערעור שהגישה. המבקשת מתחייבת, אם בקשתה תתקבל, להמציא את כתב הערעור למשיבה. כן התחייבה המבקשת להמציא העתק מבקשת העיון החוזר לידי המשיבה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מתרעמת על כך שהמבקשת טורחת, לטענתה באופן שיטתי, להגיש כתבי בי דין במשרדי המשיבה, ולא במשרדי באת כוחה, הנמצאים במקום סמוך. נטען, כי המבקשת מסרבלת את התיק, יוצרת סחבת מיותרת, וגורמת לבזבוז זמנו היקר של בית המשפט ושל הצדדים. עוד נטען, כי המבקשת אינה הדיוט בתחום המשפט, המדובר בעורכת דין שעלתה מרוסיה, ובקשותיה הן מיותרות. המשיבה מדגישה את העובדה שהתיק (שהחל בבית משפט השלום) מתנהל מאז שנת 1996, כשהמבקשת גורמת לבזבוז זמנו של בית המשפט במעטה של הדיוט. המשיבה אף מדגישה, כי לבקשת רשות הערעור שברע"א 7672/00 אין סיכוי להתקבל, ועותרת כי החלטת המחיקה תיוותר על כנה. המשיבה מבקשת כי ייעשה צדק לא רק כלפי המבקשת, אלא גם כלפי המשיבה, שהיא גוף ציבורי. היא מבקשת, אפוא, לא אבטל את החלטתי המקורית.

4.במהותה, הבקשה שבפניי היא בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, או בהעדר כתבי טענות מאת מי מן הצדדים (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אכן, מחיקת ההליך, על פי ההחלטה מיום 26.7.01, נעשתה בלא שנתקבלו כתבי טענות מאת המבקשת בעקבות ההחלטה האמורה ונוכח אי המצאת הכתבי בי דין על ידי המבקשת. כמתואר, המבקשת לא הגיבה להחלטה האמורה, ומשכך נמחק ההליך. בקשתה של המבקשת עתה נועדה להביא בפניי, לראשונה, את הסיבות למחדליה, ובדרך זו להחיות מחדש את הליך הערעור שבכותרת. ככזו, המדובר בבקשה לביטול ההחלטה האמורה, הדומה במאפיניה לפסק דין הניתן בהעדר התייצבות (ראו לפעולה של בית המשפט בקווים דומים ובנסיבות דומות, רע"א 4982/97 יוספוביץ נ' רשות הפיתוח, דינים עדליון נה 408).

בביטול החלטה על פי תקנה 201 נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב. ברגיל, כולל שיקול הדעת שני מבחנים מצטברים. האחד, נוגע לסיבה לכך שעמדתו של בעל הדין לא הייתה בפני בית המשפט. השני, נוגע לסיכויי ההליך. ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש. לוין), (ירושלים, 1995), בעמוד 738 ואילך). אדון עתה במבחנים אלה.

5.אשר למבחן הראשון. לא מצאתי בבקשה שבפניי התייחסות לשאלה מדוע לא הגיבה המבקשת להחלטה מיום 26.7.01. החלטה זו הומצאה למבקשת ביום 3.8.01. המבקשת טוענת, כי טעתה לסבור כי החלטת כב' הרשם אוקון מיום 1.7.01 עניינה בבקשת הרשות לערער, ולא בערעור שבכותרת. אכן, ביום 5.7.01 המציאה המבקשת את בקשת הרשות לערער לידי המשיבה. אך גם על רקע זה, היה על המבקשת לתהות מדוע הגיעה לידיה החלטה על מחיקת ההליך ביום 26.7.01, והיה עליה לנקוט בפעולה בעקבות החלטה זו. המבקשת לא עשתה כן, ואף לא מסבירה מדוע לא עשתה כן. מחדל זה מתחדד, נוכח העובדה שהמבקשת נקטה בהליך שבפניי אחרי קבלתה של החלטה נוספת, בחודש אוקטובר, בה ציינתי כי אין בהליך שנקטה המבקשת כדי לשנות מעובדת מחיקתו של ההליך שבכותרת, לפער בין שני דפוסי פעולה אלה של המבקשת לא ניתן כל הסבר.

חרף כל אלה, מוכן אני להניח כי אף שלא ננקטה השקידה הנדרשת, אין מדובר בהתנהגות המגיעה כדי זלזול בבית המשפט. עובדה היא, כי אחרי קבלת החלטתי מיום 18.10.01, בה החלטתי כי החלטת המחיקה מיום 26.7.01 נשארת בעינה, עשתה המבקשת מעשה, הגיעה מחיפה עד לבית המשפט העליון, ובהמשך לכך הגישה את הבקשה שבפניי. איני סבור, במצב זה, כי התנהגותה של המבקשת, אשר חולה, מבוגרת וכבדת ראייה, משקפת זלזול בבית המשפט, אשר מצדיק את דחיית בקשתה שבפניי (ראו זוסמן, בספרו הנ"ל בעמוד 739). מפעולות המבקשת בעקבות החלטתי מיום 18.10.01 עולה עניין אמיתי בתיק ובגורלו, המשתקף גם בנקיטת ההליך שבפניי בנסיון לתקן את המחדל.

6.הזרוע השנייה של שיקול הדעת לפי תקנה 201 נוגעת לסיכויי ההליך. "הלכה פסוקה היא, כי פסק דין שניתן כהלכה, לא יבוטל על פי בקשת הנתבע, אלא אם כן יש בידו להראות שתצמח לו תועלת מהביטול, היינו שיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין..." (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמוד 738). לעניין זה, ההליך הרלוונטי הוא הערעור שבכותרת, אשר עניינו אי מתן פטור מאגרה למבקשת. סיכויי הליך זה תלויים הן בטענות המבקשת לענין מצבה הכלכלי, והן במידה בה ההליך העיקרי בו נקטה, רע"א 7672/00, מגלה עילה. לעניין זה, קשה למצוא בהודעת הערעור שהגישה המבקשת טענות ממשיות כנגד החלטת כב' הרשמת נשוא הערעור, ובמיוחד ככל שהדברים נוגעים לסיכויי ההליך העיקרי שברע"א 7672/00. גם מקריאת פסקי הדין של בתי משפט השלום והמחוזי, ומעיון בבקשת הרשות לערער, קשה למצוא בבקשה זו, אשר במרכזה שאלת שוויה של דירה בשנת 1993, טענות בעלות משמעות כללית, החורגות ממסגרתו הצרה של ההליך.

7.על רקע זה, מתבקשת דחיית הבקשה שבפניי. שקלתי, האם תוצאה זו, אשר פרושה סגירת דלתות בית המשפט בפני המבקשת, אינה מחמירה עמה באופן בלתי מדתי. נראה לי, כי אין זה המצב בתיק שבפניי. בהליך בו נמחק ערעור המבקשת לא נפל פגם. הוא נבע מהעדר תגובה נאותה מצידה חרף החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט. העתרות לבקשה הנוכחית היא עניין של שיקול דעת. כאשר אין להליך שנמחק סיכוי נראה לעין, הרי שאין מקום להפעיל את שיקול הדעת האמור, בכוון של החיאת ההליך מחדש. הדברים אמורים במיוחד נוכח העובדה, שמדובר בהליכי ביניים שכל עניינם תקיפתה של החלטה, מלפני כשנה, שלא לפטור את המבקשת מאגרה וערבון. אכן, לו סברתי כי יש יסוד לטענות המבקשת לגופו של עניין, הייתי מבטל את מחיקת הערעור שבכותרת. ברם, בהעדר טענות ממשיות ראויות לדיון, יש מקום ליתן משקל גם לאינטרס המשיבה, המוצאת עצמה בהליכי ביניים מתמשכים, עוד בטרם בשלה בקשת הראשות לערער שברע"א 7672/00 (וראו לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיא, ש' לוין ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי נ"ה (3) 730). גם על רקע זה, נראה לי כי יש לדחות את הבקשה שבפניי.

בנסיבות אלה, דין הבקשה שבפניי להדחות. התוצאה היא, כי החלטת המחיקה של ערעור המבקשת נותרת על כנה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.