בש"א 2189/08 דודי שובל (שלום) נ. לילי גוטפריד

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (מיום 10.1.2008 ומיום 19.2.2008), בבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב והמרכז (מיום 28.10.2007). בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה חויבו המבקשים לשלם למשיבים סך של 115,500$ (שליש לכל אחת מהמשיבות). החיוב התבסס על הקביעה שמכירת דירת המגורים של הורי המשיבות והמבקש 1 (שהינם אחים) נעשתה שלא כדין בשל אי כשירות של ההורים, ולכן הכספים שקיבלו לידיהם המבקשים בתמורה לדירה צריכים להתחלק בחלקים שווים בין המשיבות והמבקש 1, לפי צווי הירושה של ההורים. כן חויב מבקש 1 לשלם למשיבות סך של 150,000$ (שליש לכל אחת מהמשיבות). חיוב זה התבסס על קביעה בדבר בטלותה של עסקת מתנה, בה העביר האב למבקש 1 שתי תעודות מנייה באיגוד מקרקעין, ששוויין כ-100,000$ כל אחת, כאשר בעת חתימת תצהיר המתנה לא היה האב כשיר לחתום על המסמך. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו (מיום 10.1.2008), כי אין לעכב ביצוע פסק הדין ביחס למשיבה 1. אשר למשיבות 3-2, הבקשה לעיכוב ביצוע התקבלה בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט את מלוא הסכומים שנפסקו לטובת משיבות 3-2 או ימצאו ערבות בנקאית צמודת מדד. אגב כך דחה בית המשפט את האפשרות שהעלו המבקשים בדבר מתן בטוחה שעניינה הפקדת מניות איגוד מקרקעין בקופת בית המשפט כנגד עיכוב הביצוע. בית המשפט ציין כי ככל שניתן לשעבד מניות אלה, יכולים המבקשים ליטול הלוואה תוך שעבודן ולהפקיד הנדרש בקופת בית המשפט. לאחר החלטה זו הגישו המבקשים "בקשה דחופה לעיון חוזר ולהפקדת תעודות מניה". הבקשה נדחתה (ביום 19.2.2008) לאחר שבית המשפט לא מצא בבקשה משום נסיבות חדשות המצדיקות שינוי.

2.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 9.3.2008. על פי האמור בה, יכלו המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה עד ליום 10.2.2008 ואולם הם סברו כי אילו יציעו חלופה אחרת כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין, ימצא בית משפט המחוזי לשנות מהחלטתו מיום 10.1.2008, כך שימיר את הערבות שנקבעה. לטענת המבקשים, לו הייתה מתקבלת הבקשה, היה בכך כדי ליתר הגשתה של בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. מטעם זה לא מצאו המבקשים לנכון להגיש את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה במקביל להגשת בקשתם לעיון חוזר. נטען כי הבקשה לעיון חוזר הבהירה למשיבות כי המבקשים אינם משלימים עם החלטת בית המשפט וכי העובדה שהבקשה לעיון חוזר הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט קמא במשך כחודש היא נסיבה מיוחדת המצדיקה מתן ארכה. המשיבות מתנגדות לבקשה.

3.

מרוץ המועדים להגשת הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 10.1.2008 התחיל מעת שנתקבלה אצל המבקשים החלטה זו. העובדה כי המבקשים פנו בבקשה ל"עיון חוזר" אינה משנה את המועד בו מתחיל מניין הימים, שכן אין בכוחה של בקשה לעיון חוזר להעניק ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר (ראו, רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' אלי תורג'מן (לא פורסם, 6.2.06). הגשת הליך ערעורי על ההחלטה מיום 10.1.2008 טעונה, אפוא, הארכת מועד. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה וכן בתגובת המשיבות, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.1.2008. החלטתו של בעל דין להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטה אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד על ההחלטה המקורית. בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים. אם סבור בעל דין כי נפלה טעות בהחלטה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד. מכאן, שטענת המבקשים, לפיה סברו כי אם ישובו ויציעו את הפקדת המניות חלף הפקדת מזומן או ערבות בנקאית כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין, כך שתתייתר הגשת בקשת רשות הערעור, אין בה כדי להקים טעם מיוחד בנסיבות העניין. גם אם המבקשים טעו בעניין זה, טעותם אינה יכולה לבסס "טעם מיוחד" משום שאין המדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר. נמצא כי ככל שהדברים נוגעים להחלטה מיום 10.1.2008, הרי שהמועד לתקיפתה חלף זמן ניכר בטרם הוגשה הבקשה שבפניי, מבלי שהמבקשים הצביעו על טעמים מיוחדים למתן ארכה, כנדרש. לכך יש להוסיף כי על פני הדברים, סיכויי ההליך נראים נמוכים.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.1.2008, נדחית. יחד עם זאת, מאחר שההליך שלפני הוגש בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 19.2.2008, רשאים המבקשים להגיש, תוך עשרה ימים מעת המצאת החלטה זו, בקשת רשות ערעור מתוקנת, ביחס להחלטת בית המשפט קמא מיום 19.2.2008 בלבד. החלטה זו תתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור, ככל שתוגש.