בש"א 22/16 פלוני נ. כלל, חברה לביטוח בע"מ

בפניי בקשה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.11.2015.

על פי המצוין בבקשה פסק הדין הומצא לבא-כוחו של המבקש באותו הליך ביום 9.11.2015. עוד צוין בבקשה כי בא-כוחו של המבקש הודיע לו אודות פסק הדין "בסמוך לאחר קבלתו", אך על פי הטענה נבצר מן המבקש להגיע למשרדו של בא-כוחו בכדי "לדון בפסק הדין". לבסוף נטען כי המבקש "נמלך בדעתו להגיש בר"ע" ועל כן מינה את בא-כוחו הנוכחי.

סבורני כי על יסוד טענות אלו אין מקום להיעתר לבקשה.

המבקש עצמו מציין כי ידע על פסק הדין סמוך לאחר מועד המצאתו, אלא שמחמת חוליו לא היה באפשרותו לסור למשרדו של בא-כוחו. ואולם אישור המחלה שצירף הוא למועדים 1.12.2015 ועד ליום 31.12.2015, כך שלא הובהר מדוע לא עשה המבקש דבר ממועד ידיעתו על פסק הדין (סמוך לאחר 9.11.2015) ועד שנפל למשכב. כמו כן, המבקש לא טען כי מצבו היה כזה שלא איפשר לו לשוחח עם בא-כוחו בטלפון, ולכל הפחות לברר עימו מהי תוצאת פסק הדין ומה סד הזמנים בו ניתן להשיג עליו. לכל הפחות יכל המבקש, אם רצה לשמור לעצמו את האפשרות להשיג על פסק הדין לאחר שיחלים, להגיש, למען הזהירות, בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי או ליידע את המשיבה על כוונתו זו, על מנת שלא יתגבש האינטרס שלה בדבר סופיות פסק הדין. עוד אוסיף כי מן הבקשה עצמה, בה צוין כי המבקש "נמלך בדעתו", נראה כי המבקש שינה דעתו לעניין הגשת ההליך הערעורי, אך בכך קיים קושי לאחר שהמשיבה היתה רשאית להסתמך על סופיות פסק הדין, ויצוין בהקשר זה כי האיחור בהגשת ההליך אינו קצר (איחור של 25 ימים). לבסוף אציין כי גם סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם תומכים על פניהם בקבלת הבקשה, בהתחשב בכך שמדובר בהליך ב"גלגול שלישי".

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.