בש"א 2303/00 אלינא אוריאלי נ. אלישבע סמואל

זהו ערעור על החלטת הרשמת, ח' מאק-קלמנוביץ' מיום 2.3.00 בבש"א 2108/99, בה הוחלט להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף עד למועד הגשתה בפועל.

1.ביום 10.3.99 ניתן פסק הדין בע"א 4199/97 הוא פסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף. ביום 29.3.99, כארבעה ימים לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין בדיון הנוסף, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), בקשו המשיבים בערעור שבפני (להלן: המשיבים) להגיש העתירה, וזאת מתוך סברתם, שמיום 15.3.99 ועד ליום 28.3.99 התקיימה שביתה בכל בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל. סברה זו התבססה על הודעות של מנהל בתי המשפט אשר התפרסמו בעיתונות בהן נמסר, כי שביתה מתקיימת בכל בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל.

2.כאמור, קיבלה רשמת בית המשפט העליון את הבקשה להארכת המועד. הרשמת קבעה, כי אומנם קיים ספק, אם בנסיבות העניין ניתן לראות בהסתמכותם של המשיבים על הודעות מנהל בתי המשפט בדבר קיומה של השביתה, טעם מיוחד. ואולם, הרשמת מצאה, כי העובדה שהמשיבים יידעו מפורשות את המערערים, עוד בטרם חלף המועד, על כוונתם להגיש עתירה לדיון נוסף, כאשר ברקע הדברים עומדת הסתמכותם על ההודעות האמורות לציבור, מהווה, בנסיבות, טעם מיוחד להארכת המועד.

3.בפי המערערים טענות רבות על החלטתה של הרשמת. בין היתר, טוענים המערערים: כי לא היה מקום לייחס למשיבים הסתמכות על הודעות מנהל בתי המשפט כלל, באשר במהלך השביתה הגישו כתב בי-דין ללשכת ההוצאה לפועל, ולפיכך הגשת ההליך באיחור נבעה מבחירה מודעת ומכוונת שלהם; כי לא היה מקום לראות במתן ההודעה על ידי המשיבים בדבר כוונתם להגיש עתירה לדיון נוסף, כטעם אשר יצדיק את הארכת המועד, ראשית, משום שבהודעה נוספת שהגישו ללשכת ההוצאה לפועל לא חזרו על כך, ושנית, משום שלטענתם, עניין זה אומנם הוכר בעבר כטעם במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אולם לא היה מקום להחילו עת מדובר בהארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, שהנו הליך חריג ושונה בתכלית; כי שומה היה על הרשמת להתחשב בכך שעסקינן בהליכים המתנהלים מזה עשור שנים; וכי שגתה בהערכתה את סיכויי העתירה.

4.המשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה) סומכת ידיה על החלטתה של כבוד הרשמת. יחד עם זאת היא טוענת, כי בנוסף לטעם שהוכר על ידי הרשמת, הרי שעמד לה אף טעם נוסף להארכת המועד והוא - נוסח ההודעות שפרסם מנהל בתי המשפט בעיתונות בימים 16.3.99 ו25.3.99-. בהודעות אלה נאמר "אני מודיע בזאת כי בכל בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל מתקיימת שביתה...". מוסיפה המשיבה וטוענת, כי העובדה שבהודעות אלה צוין כי "הודעה על סיום השביתה תוך פירוט היחידות והמועדים הסופיים בהם התקיימה תבוא בנפרד" אינה צריכה להיזקף לחובתה, שכן כפי שברור מנוסח זה, יכולתו של בעל דין להיוודע אודות בתי המשפט בהם התקיימה השביתה בפועל קיימת רק בסיום השביתה. עוד טוענת המשיבה, כי בקבלת הטעם השני שצוין בהחלטת הרשמת, לשלילת ההסתמכות על ההודעות - העובדה כי בהודעות צוינה דרך להגשת מסמכים לבית המשפט בדואר רשום - יש כדי לרוקן מתוכן את תקנה 5 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א1981- הקובעת, כי תקופת שביתה לא תובא במניין הימים לגבי חישוב מועד לעשיית דבר שבסדר דין, וכי האפשרות להמציא לבית המשפט מסמכי בי-דין בדואר רשום עומדת בצד האפשרות להמתין עד לסיום השביתה ולהגיש המסמכים בדרך הרגילה, ואיננה מוציאה אותה. לחלופין טוענת המשיבה, כי לכל הפחות מן הראוי לראות בפרסום ההודעות כשיקול להארכת המועד, באשר היה בהן כדי לתרום לטעותו של בעל דין. עוד נטען, כי אין ללמוד דבר מהגשת ההודעה ללשכת ההוצאה לפועל, אשר נעשתה בעקבות נתינתה של החלטה מפורשת מאת ראש ההוצאה לפועל. המשיב מס' 2 סומך אף הוא על החלטת הרשמת, ומצטרף לטיעוניה של המשיבה מס' 1.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כאמור, המשיבים נדרשו להגיש בקשה להארכת מועד לאחר שמזכירות בית משפט זה סירבה, ביום 29.3.99, לקבל את עתירתם לרישום, בשל הגשתה באיחור. אין ספק שהשביתה דנן יצרה מצב של חוסר וודאות. חוסר הוודאות נבע מכך, שלמרות שבבית משפט זה לא התקיימה שביתה, הרי שלמחרת פרוץ השביתה, במרבית בתי המשפט, פורסמה בעיתונות הודעה מאת מנהל בתי המשפט, בה נאמר:

"...אני מודיע בזאת כי בכל בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל מתקיימת שביתה, החל מיום ז' בניסן התשנ"ט (24 במרץ 1999). הודעה על סיום השביתה תוך פירוט היחידות והמועדים הסופיים בהם התקיימה השביתה, תבוא בנפרד...תקופת השביתה לא תובא במניין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר דין או שבנוהג שנקבע בחיקוק או בהחלטת בית המשפט, בהחלטת הרשם או בהחלטת המוציא לפועל".

למרות שבפועל בבית משפט זה לא התקיימה שביתה, בשונה מהאמור בהודעת מנהל בתי המשפט, הרי שהמשיבים היו רשאים להסתמך על האמור בהודעה שכן "כאשר קיים פרסום רשמי לפיו השביתה מתקיימת בכל בתי-המשפט אין לצפות מן הציבור לברר בעצמו בכל בית-משפט או לשכת הוצאה-לפועל אם נטלו חלק בשביתה אם לאו, עובר להגשת כתבי בי-דין לאותו בית-משפט או לשכת הוצאה לפועל" (בש"א 3072/99 רות דורון אלדן ואח' נ' עיריית תל-אביב - יפו (לא פורסם)). יוער, כי אין מקום לראות בהגשת הודעה ללשכת ההוצאה לפועל, בהתאם להחלטה מפורשת של ראש ההוצאה לפועל, כדי לשלול את טענת המשיבים בדבר הסתמכותם על הפרסומים. זאת ועוד, העובדה שהמשיבים בקשו להגיש עתירתם לדיון נוסף בו ביום שפורסמה הודעה על סיום השביתה, תומכת אף היא בטענתם להסתמכות על ההודעות. לאור האמור הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין, יש מקום לקבל את טענת המשיבים בדבר הסתמכותם על הודעות מנהל בתי המשפט. לפיכך, משעומדת למשיבים הסתמכותם על הודעת מנהל בתי המשפט, כטעם מיוחד להארכת המועד, ובמיוחד בהצטרף העובדה, כי המשיבים יידעו מבעוד מועד את המערערים בדבר כוונתם להגיש עתירה לדיון נוסף, הייתה קיימת הצדקה להארכת המועד שהתבקשה. אף מבחינת הערכת סיכויי העתירה, ככל שזו נדרשת במסגרת בקשה להארכת המועד, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת.

לאור האמור, הערעור נדחה. המערערים ישלמו שכר טרחת עו"ד המשיבה מס' 1 בערעור זה בסך של 3,000 ש"ח.