בש"א 2327/22 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 31.1.2022 ועל החלטה שניתנה ביום 7.2.2022 לדחות בקשה לביטול פסק דין ולקבלת ראיות חדשות. פסק הדין ניתן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

הבקשה להארכת מועד מחזיקה עמוד אחד ונטען בה כי "המבקש שאינו מיוצג הבין עפ"י התקנות שיש לו 60 יום להגשת הערעור". לא נטענו טענות מעבר לאמור, לרבות לא באשר למועד המצאת פסק הדין למבקש. בנוסף, לבקשה לא צורף תצהיר.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, וכן בפסק הדין נושא בקשה זו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא נעלמה מעיניי העובדה שמדובר בערעור הנוגע, בחלקו הארי, למחלוקת באשר למזונות שנפסקו בבית המשפט לענייני משפחה. לא נעלמה מעיניי גם העובדה שהמבקש אינו מיוצג. עם זאת, במכלול הנימוקים להלן, סבורתני כי לא עלה בידי המבקש להצביע על קיומו של טעם מיוחד למתן הארכת מועד.

ראשית , המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר. מאחר שהבקשה מבוססת על טענה עובדתית, מתעורר בכך קושי ממשי. זאת, הן לעניין קיומה של טעות ביחס למועדים הקבועים בדין, הן לעניין המועד שבו פסק הדין הומצא למבקש או למועד שבו צפה בפסק הדין בנט המשפט. לעניין זה חשיבות ממשית. זאת, כיוון שאם המבקש התוודע לפסק הדין במועד שבו ניתן, הרי שההליך הוגש באיחור גם ביחס למועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (היינו, 60 ימים), ובוודאי שכך ביחס למועדים הקבועים בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020.

שנית , גם אם תתקבל טענת המבקש, ספק אם טעות שבדין מהווה "טעם מיוחד" לצורך מתן הארכת מועד (ראו, למשל, בש"א 641/22 פלוני נ. פלוני (10.02.2022)). אמנם טעות שבדין של מי שאינו מיוצג נבחנת לעתים בסלחנות (ראו, למשל, בע"מ 2497/21 פלוני נ' פלוני (5.5.2021)), אולם בעניין הנוכחי בקשתו של המערער הוגשה בכלליות, ומבלי לציין כלל מה נעשה על ידו, אם בכלל, על מנת לברר את סוגיית המועדים.

שלישית , מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", אשר מקרינה על משקלם של סיכויי ההליך.

במכלול נסיבות אלה, לא מצאתי להיעתר לבקשה. הואיל והמבקש לא מיוצג, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.