בש"א 236/14 ללו קריאיישנס בע''מ [בפירוק ] ע'י משה ללו נ. עו'ד יניב אינסל

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.10.2013 בו נדחתה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים 3-6 בעקבות הסכם שהושג ביניהם בהליך גישור בפני המשיב 1, המנהל המיוחד שמונה לללו קריאיישנס בע"מ (להלן: החברה ) הנתונה בהליכי פירוק.

בקצרה אציין כי עיסוקה של החברה היה בניהול "סלון כלות" ובעקבות חובות שלה למס הכנסה עוקלו ואף נמכרו שמלות כלה שהיו בבעלותה. החברה סברה כי התנהלות המשיבה 3, מדינת ישראל, וכן התנהלות המשיבות 4-6 גרמה לה לנזקים ובעקבות כך הגישה בשנת 2009 תביעה כנגדם. בירורה של התביעה התעכב נוכח

קושי בהסדרת תשלום האגרה ובמהלך אותה תקופה נפתחו נגד החברה הליכי פירוק, וביום 23.5.2013 ניתן צו לפירוקה. בהחלטה מאותו היום ניתן לחברה אישור להמשיך בניהול התביעה האמורה.

ואולם, התביעה לא הגיעה לבירור לגופם של דברים בין היתר בשל קשייו של המבקש, בעליה ומנהלה של החברה, בגיוס מחצית סכום האגרה ובישיבה שהתקיימה ביום 9.10.2013, אליה התייצב עורך דין חדש מטעם המבקש, ביקשו הצדדים לנהל משא-ומתן מחוץ לאולם בית המשפט בסיועו של המשיב 1 כמגשר. בסיומו של משא-ומתן זה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם ולפיו התביעה תידחה ללא צו להוצאות וסכומי האגרה והערבויות שהופקדו להבטחת הוצאות המשיבות 3-6 יושבו לחברה באמצעות המנהל המיוחד לטובת קופת הפירוק.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 16.10.2013 הגיש המבקש בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 9.10.2013 וזו התקבלה בחלקה ביום 6.11.2013; כי ביום 20.10.2013 הגיש המבקש תביעת חוב בגין הלוואת בעלים נטענת לחברה; וכי ביום 25.11.2013 התקבלה תביעה נוספת שהגישו החברה והמבקש נגד חברה ממנה שכרו שטחים לאחסון שמלות הכלה, אשר אף ביניהם נתגלע סכסוך (ת"א 31165-11-11 (להלן: פסק הדין בתביעה הנוספת )).

2.

ביום 9.1.2014, כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין וכחודש וחצי לאחר חלוף המועד להשיג עליו, הוגשה הבקשה שבפניי בה עותר המבקש למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין.

טענתו המרכזית של המבקש היא כי פסק הדין ניתן בעקבות כפיה והטעיה שלו, והוא עמד בהקשר זה על מצבו הבריאותי שאינו שפיר אשר בעטיו ובשל תרופות אותן נטל הגורמות לו לטענתו לטשטוש, נוצל בידי המשיבים. כן הדגיש המבקש כי בית המשפט לא נעתר לבקשתו לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר לבא-כוחו החדש ללמוד את החומר כנדרש.

עוד ציין המבקש כי מיד לאחר שפסק הדין נמסר לו הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון וכי המתין להחלטה בבקשתו כשלושה שבועות, וכן פעל אל מול המשיב 1 וביקש ממנו להשיג על פסק הדין אך נענה בשלילה, ובפעולות אלו עשה כל יכולתו לביטול פסק הדין. כן טוען המבקש כי יש ליתן משקל לפסק הדין שניתן בתביעה הנוספת, אשר ראוי היה כי יעמוד בפני בית המשפט קמא טרם הורה על דחיית התביעה שבפניו.

בתשובה שהגיש מוסיף המבקש ומלין על התנהלות המשיב 1 ועוד הוא טוען כי פסק הדין נשוא הבקשה ניתן בעדר סמכות.

3.

המשיבים כולם מתנגדים לבקשה, ולאחר שעיינתי בטענותיהם ובכל החומר שבפניי מצאתי כי אכן דינה להידחות.

מהשתלשלות הדברים המתוארת עולה כי האיחור בהגשת ההליך הינו ניכר, ויוזכר כי הבקשה הוגשה חודש ומחצה לאחר המועד האחרון להגשת הערעור ואף לא צורף אליה עותק של הודעת ערעור ובגדרה התבקשה ארכה נוספת של שלושים ימים, וסבורני כי הנימוקים אותם העלה המבקש אינם מגלים "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה ממושכת כאמור.

המבקש טוען בבקשתו כי ביום 16.10.2013 הבין "את השבר הגדול והמחטף שנעשה ל[ו]", אך באותו שלב בחר הוא לפעול בנתיבים אחרים בדמות פניה לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון פרוטוקול וכן פניה למשיב 1 בבקשה כי ישיג על פסק הדין. המבקש לא הבהיר מדוע באותה עת לא הוגש על ידו ערעור על פסק הדין או למצער מדוע לא הוגשה על ידו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור עד להכרעה בבקשתו לתיקון פרוטוקול אשר לדידו רלבנטית לעניין, ודומה כי בפעולות בהן נקט יש ללמד כי לא מצבו הרפואי הוא שמנע את הגשת הערעור במועדו. עוד יצוין כי גם לשיטת המבקש עוד ביום 10.11.2013 נמסרה לידיו ההחלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול ומיד לאחר מכן פנה למשיב 1, ולא הבהיר מדוע הבקשה שבפניי הוגשה רק כחודשיים לאחר מכן. יודגש בהקשר זה כי אמנם המבקש הגיש את הבקשה שבפניי בעצמו ושלא באמצעות עורך דין, אך אין הוא טוען בגדרה כי סד הזמנים שהיה נתון לו להגשת ערעור על פסק-הדין לא היה ידוע לו (וממכתבו למשיב 1 מיום 13.11.2013 עולה כי היה מודע לכך שזה עתיד לחלוף בקרוב).

כן לא השתכנעתי כי בפסק הדין שניתן בתביעה הנוספת יש, כשלעצמו, כדי להצדיק מתן ארכה להגשת ערעור, ויצוין כי מדובר בעילות תביעה שונות ונפרדות ובתביעה שהוגשה נגד נתבעים שונים. עוד יצוין כי המבקש ידע כי תביעה נוספת זו תלויה ועומדת עת ניתנה הסכמתו למתן פסק הדין דנן, וכי הבקשה הוגשה כחודש ומחצה לאחר מתן פסק הדין באותה תביעה וכחודש לאחר שהומצא לידי בא-כוח המבקש (כעולה מעיון באתר "נט המשפט"), וגם לשיהוי נוסף זה לא ניתן כל הסבר בבקשה.

עוד אוסיף כי על פני הדברים סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם תומכים אף הם במתן הארכה, ויוזכר בהקשר זה כי פסק הדין עליו מעוניין המבקש להשיג ניתן בעקבות הסכמת הצדדים וכי המבקש היה מיוצג באותו הדיון (הגם שמדובר בעורך דין חדש אשר החל לייצגו סמוך לפני אותו מועד). כן יש טעם בטענת המשיבים לפיה על פני הדברים טענות המבקש להטעיה וכפיה אין מקומן במסגרת הליך ערעורי אלא יש להעלותן, ככל שבידי המבקש קיימת עילה בדין לכך, במסגרת תביעה עצמאית.

בנסיבות אלו כולן סבורני כי לא הוכח כי קמה הצדקה לפגוע באינטרס הסופיות של פסק הדין העומד למשיבים, ומשכך הבקשה נדחית. נוכח תוצאה זו אין צורך להכריע בטענה המקדמית שהעלו המשיבים ולפיה המבקש כלל לא רשאי היה להגיש בקשה זו בעצמו ובהיעדר אישור מאת המנהל המיוחד או בית המשפט שעל הפירוק.

לפנים משורת הדין ונוכח מצבו של המבקש, לא ייעשה צו להוצאות.