בש"א 2371/99 מנחם יסקולקה נ. עמישי חברה לשיווק בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.3.99, בה נדחתה התנגדות המבקש למשלוח התראת פשיטת רגל על ידי המשיבים.

עוד נקבע בהחלטה, כי אם המבקש ישלם למשיבים תוך ששים יום את מחצית החוב, לא יינתן צו כינוס נכסים אוטומטי על פי בקשה לפשיטת רגל שתוגש, אלא יתקיים דיון נוסף.

בין המבקש לבין המשיבים קיימת מחלוקת באשר לגובה החוב נשוא ההתראה, מחלוקת אשר לא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת החלטתו.

עניינה של המחלוקת נעוץ בכך שפסק הדין שבהתבסס עליו נשלחה התראת פשיטת הרגל, הינו פסק דין של בית המשפט המחוזי (ה"פ (ת"א) 232/98, 298/98), אשר אישר פסק בורר שניתן בבוררות שהתקיימה בין הצדדים. בפסק דין זה לא התייחס בית המשפט המחוזי להחלטת הבורר שעניינה תיקון טעות סופר, ואשר במסגרתה נוסף חיוב בהפרשי הצמדה וריבית על סכום הפסק וחיוב במע"מ על סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו, ולא אישר את החלטת התיקון.

בעקבות טענות המבקש בעניין זה במסגרת התנגדותו למשלוח התראת פשיטת הרגל, עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי אשר אישר את פסק הבורר, ולבקשתם ניתנה במעמד צד אחד פסיקתה, לפיה אושרה גם החלטת הבורר בדבר תיקון טעות סופר.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון הפסיקתה, אשר טרם הוכרעה במועד הגשת בקשה זו.

כאמור, בית המשפט המחוזי, אשר דן בהתנגדות המבקש למשלוח התראת פשיטת רגל, לא דן בטענות המבקש בהתנגדותו לגבי גובה החוב נשוא ההתראה. לטענת המבקש, הבהרות בא כוחו כי קיימת מחלוקת כאמור, לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול. כמו כן, הבהרת בית המשפט כי על המבקש לשלם תוך ששים יום רק את סכום פסק הבוררות המאושר, לא קיבלה ביטוי בכתב בהחלטתו.

לפיכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 30.3.99, בקשה לתיקון פרוטוקול ולהבהרת ההחלטה, וזאת על מנת שידע המבקש איזה סכום עליו לשלם למשיבים על-פי ההחלטה, וכן על מנת למנוע טענה אפשרית כי יש לפרש את ההחלטה כקובעת דבר בעניין גובה החוב.

בבקשה שבפני טוען המבקש, כי במידה ותדחה בקשתו להבהרת ההחלטה ולתיקון הפרוטוקול ייאלץ להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. מאידך, אם תתקבל בקשתו האמורה של המבקש או בקשתו לתיקון הפסיקתה, יתייתר הצורך בהשגה על ההחלטה.

לפיכך מבקש הוא להאריך את הבקשה להגשת רשות ערעור על ההחלטה עד תום חמישה-עשר יום מהמאוחר מבין מועדים אלה: מתן ההחלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול ולהבהרת ההחלטה או מתן החלטה בבקשתו לתיקון הפסיקתה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא גילה המבקש טעם מיוחד להצדקת האיחור, ואף לא צרף תצהיר לבקשה. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 8.3.99, ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 14.4.99, כאשר המבקש לא הגיש תצהיר המסביר איחור זה.

עוד טוענים המשיבים, כי הבקשה לתיקון הפסיקתא מתייחסת לסכום שולי מסכום פסק הדין, ומילא מדובר בתשלום של מחצית החוב בלבד.

לבסוף טוענים המשיבים, כי ביום 28.4.99 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה הדוחה את הבקשה לתיקון הפרוטוקול ולתיקון ההחלטה, וככל הידוע להם המבקש לא השיג על החלטה זו.

דין הבקשה להתקבל.

בקשת המבקש להאריך את המועד הוגשה במסגרת המועד הקבוע בחוק להגשת בקשת רשות ערעור, וזאת לאור העובדה שפגרת הפסח חלה במהלך התקופה.

כלל ידוע הוא כי עצם הגשת הבקשה תוך המועד עשויה יחד עם טעמים אחרים, להוות טעם מיוחד. הסיבה לכך היא שהמבקש גילה דעתו כי אינו משלים עם פסק הדין ומעונין להשיג עליו עוד בטרם התגבשה זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד עוד בגין ההליך שהסתיים (ב"ש 34/70 אבו שמסייה נ' אלקרעין ואח' , פד"י כד(1) 307; בש"א 2850/97 כפר חיטים נ' קלוגמן , תקדין עליון 97(2) 86).

מאחר שהבקשה במקרה דנן הוגשה עוד בטרם הבשיל האינטרס של המשיבים שלא להיות מוטרדים עוד על ידי המבקש בגין ההחלטה, הרי שאין בהארכת המועד המבוקשת כדי לפגוע בזכויותיהם.

יתרה מכך, טעמי יעילות הדיון ומניעת הליכי סרק תומכים אף הם בקבלת הבקשה.

הארכת המועד במקרה דנן תמנע קיומם של שני הליכים תלויים ועומדים באותו עניין ובזבוז זמן שיפוטי מיותר, שהרי יתכן שלאור החלטות בית המשפט המחוזי יתייתר הצורך בהגשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 8.3.99.

לפיכך אני סבורה כי המבקש נהג כשורה משלא נקט בהליכים כפולים ולא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, אשר כאמור עשויה להתברר כמיותרת (ראה לעניין זה: בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ' ישקר בע"מ , תקדין עליון 95(4) 65).

בהקשר זה, יפים על דרך ההיקש דבריו של כב' השופט ד' לוין בבש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל , פד"י מג(4) 22, בעמ' 26:

"המבקש לא להחמיץ את המועדים הרלוואנטיים רשאי לקראת סיומה של אחת התקופות, להגיש ערעור או בקשה להארכת מועד להגשתו... ודוק, הליכים אלה חייבים להיעשות בתוך המועד המוקנה על-פי חוק. בכך גם נמצא האיזון הראוי: מחד גיסא אין כאן נקיטת הליכים בו זמנית, אלא נקיטת הליך נוסף מטעמי זהירות תוך ניצול נכון של זכויות המוקנות על-פי דין ועם זאת גילוי דעת שלא נעשה ויתור על המסלול האחר...מאידך גיסא יש בדרך זו כדי למנוע מצב דברים בלתי מתקבל על הדעת, לפיו ילך אדם במסלול אחד, ומשמיצה אותו ולא בא על סיפוקו יבקש הארכת מועד בשל 'מניעה דיונית'."

אשר על כן הבקשה מתקבלת.

לאור העובדה כי בית המשפט המחוזי כבר נתן את החלטתו בבקשה לתיקון פרוטוקול ולתיקון ההחלטה, אני מאריכה למבקש את המועד להגשת בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.3.99 בבש"א 111155/98, עד תום 15 ימים מיום מתן החלטת בית המשפט מחוזי בבקשה לתיקון הפסיקתה בה"פ (ת"א) 298/96 (בש"א 33578/99).

במידה והחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון הפסיקתה תינתן בטרם תומצא החלטה זו לידי המבקש, הרי מוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד לתום חמישה-עשר ימים מיום המצאת החלטה זו לידי המבקש.

עם מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון הפסיקתה, יודיע המבקש לבית המשפט את תוצאות ההחלטה.

אין צו להוצאות.