בש"א 2440/13 גזי אברהם נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של כבוד רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.2.2013.

המבקש היה מצוי בהליך של פשיטת רגל. ביום 30.10.2011 קבעה כבוד הרשמת כי המבקש אינו מתנהל בתום-לב, וכי יש לדחות את בקשתו להכרזה על פשיטת רגל ולבטל את צו הכינוס. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, וביום 11.2.2013 נדחתה הבקשה ונקבע כי פסק-הדין יוותר על כנו. על החלטה זו חפץ המבקש להשיג (יצוין כי ביני לביני פנה המבקש בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 30.10.2011, אך בקשה זו נדחתה – ראו בש"א 1827/12, החלטה מיום 13.3.2012).

עתה כאמור חפץ המבקש להשיג על ההחלטה מיום 11.2.2013 (בבקשה לעיון חוזר). המבקש פנה לבית משפט זה בהליך של ערעור , אך המזכירות מיאנה לקבל את ההליך לרישום מחמת שמדובר ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. מכאן הבקשה שלפניי, שבה נטען כי החלטת בית המשפט מיום 11.2.2013 היא בגדר "פסק-דין", אך לאור הנחיית המזכירות מבוקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

דין הבקשה להידחות כבר מן הטעם שבית משפט זה כלל אינו ערכאת הערעור המתאימה בכל הנוגע להחלטה מיום 11.2.2013.

כלל מושרש הוא כי החלטה בבקשה

לעיון חוזר אינה "צו בפשיטת רגל" וכי גם לא מדובר בפסק-דין אלא ב"החלטה אחרת" שדרך הערעור עליה נקבעת לפי סדרי-הדין הכלליים (ראו ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (6.2.2005); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א. פחם

(15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (21.4.2010); ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (28.2.2007)). לכן, אם ניתנה על-ידי רשם של בית משפט מחוזי החלטה בבקשה לעיון חוזר, הדרך להשיג על ההחלטה היא הגשת ערעור בזכות לפני שופט של בית המשפט המחוזי (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה שלפניי. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.