בש"א 280/15 אליהו פרץ נ. נגב קרמיקה שיווק (1982) בע"מ

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתא"מ (שלום נת') 42810-09-12 מבית - משפט השלום בנתניה לבית - משפט השלום בתל - אביב - יפו, ועל איחוד הדיון שם עם ת"א (שלום ת"א) 63557-11-14. שתי התביעות נוגעות

לעסקה שבמסגרתהּ רכש המבקש אריחי - שיש מהמשיבה. תמורת הרכישה שולמה באמצעות ארבעה שיקים. המבקש, שסבור היה כי האריחים שסופקו לו היו פגומים, ביטל את שני השיקים האחרונים. לפיכך הגישה המשיבה בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה - לפועל בנתניה. לאחר שהגיש המבקש התנגדות לביצוע שטר, הועברה הבקשה לבית - משפט השלום בנתניה. ההתנגדות התקבלה והתביעה הועברה לדיון בסדר - דין מהיר. ביום 30.11.2014 הגיש המבקש תביעה אזרחית נגד המשיבה בבית - משפט השלום בתל - אביב - יפו, בגין אריחי - השיש הפגומים שסופקו לו.

בבקשה מתבקש לאחד את הדיון בשני ההליכים לנוכח זהותם של הצדדים ושל נושאי התביעות. המבקש סבור כי מקום השיפוט הראוי לניהול הדיון המאוחד הוא בית - משפט השלום בתל - אביב - יפו, לנוכח העובדה שמשרדי באי - כוח הצדדים נמצאים שניהם בתל - אביב.

2.

המשיבה התנגדה לבקשת האיחוד. בתגובתהּ, טענה המשיבה כי המבקש נוקט כל אמצעי המצוי בידיו כדי לעכב את ניהול התביעה הראשונה, תוך אי - ציות עקבי להחלטות בית - המשפט. הגשתן של התביעה החדשה ושל הבקשה לאיחוד התביעות מהווה "ניסיון פסול לחמוק מאופן ניהול ההליך על ידו." המשיבה ציינה עוד כי המבקש בחר לא להגיש את התביעה החדשה לבית - המשפט שבו התנהל ההליך הקודם ובכך יצר בעצמו את פיצול ההליך וגרם לסרבולו. המשיבה סבורה כי בהתנהלות זו יש משום חוסר תום - לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. לתמיכה בעמדתה הפנתה המשיבה להחלטתהּ של הרשמת הבכירה מ' יפעתי מיום 26.1.2015, אשר קבעה כי התנהלותו של המבקש היא חסרת תום - לב וכי לא יתאפשר לו להגיש מסמכים נוספים מעבר לאלה שהוגשו.

המשיבה עמדה גם על כך שההליך הראשון מצוי בשלב מתקדם, בעוד שההליך השני אך זה עתה נפתח. איחוד התובענות יוביל לטענתהּ לעיכוב נוסף בהליך ביצוע השטר שבו פתחה. המשיבה הדגישה כי אף אם תתקבל בקשת האיחוד, הרי שמקום השיפוט הראוי לבירור התביעות הוא בית - משפט השלום בנתניה.

3.

דין הבקשה להידחות. שתי התביעות בעניינו עוסקות אמנם באותה מסכת עובדתית, האחת בקשר לעסקת היסוד והאחרת בקשר לעילה שטרית, וברגיל אין מניעה לאחד את הדיון בהן (ראו: בש"א 261/13 רוזנגרטן ישראל נ' מעדני שרפ אלון מורה בע"מ , פסקות 5-4 (25.3.2013)). אולם, התביעה בהליך הראשון מצויה בענייננו בשלב מתקדם במידה משמעותית מאשר התביעה בהליך השני, אשר זה עתה נפתח. למעשה, העיכוב בהתקדמות ההליכים בהליך הראשון נבע מהתנהלותו של המבקש עצמו, כפי שעולה מההחלטה הנ"ל של הרשמת הבכירה מ' יפעתי . במצב דברים זה, לא רק שיהיה באיחוד התביעות כדי לפגוע בהתקדמותו של ההליך הראשון אלא שיהיה בכך גם משום מתן גושפנקה להתנהלותו של המבקש – וההיפך הוא הנכון.

עם זאת, אין בהחלטה זו כדי למנוע את עיכוב ההליך השני עד להחלטה בהליך הראשון, תוצאה שתתן מענה לחשש הטבעי שתינתנה הכרעות סותרות.

4.

לא למותר לציין, בשולי הדברים, כי יש לתמוה מדוע הוגשה מלכתחילה התביעה השנייה לבית - משפט אחר מאשר זה שבו התנהל כבר ההליך הראשון, לא כל שכן מדוע לא הוגשה תביעה שכנגד במסגרת ההליך הקיים (ראו סעיף 6 בתשובת המשיבה). המבקש לא סיפק הסבר מספק בעניין זה. בנסיבות אלה "צץ החשש שמא הוגשה התובענה השנייה לבית משפט אחר מזה שבפניו תלויה התובענה הראשונה בשל שיקולים בלתי ראויים, כגון בחירה של בית משפט או שופט ( Forum Shopping ) (בש"א 4911/14 דנישבסקי נ' ש.שלמה רכב בע"מ , פסקה 4 (27.7.2014)).

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ש"ח.