בש"א 4911/14 אלדר דנישבסקי נ. ש.שלמה רכב בע"מ

1.

לפני בקשה לאיחוד דיון בשני הליכים העוסקים בנזקי רכוש שנגרמו באותה תאונת דרכים, האחד (שהוא הראשון בזמן) הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו והשני לבית משפט השלום ברמלה. המבקשת מעוניינת כי הדיון בשני ההליכים לאחר איחודם ייערך בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המשיבים 1 ו-3 (בתשובתם מיום 23.7.2014) מסכימים לאיחוד הדיון, אולם מעוניינים כי הדיון ייערך בבית משפט השלום ברמלה. המשיב 2 (בתשובתו מיום 23.7.2014) מתנגד לאיחוד הדיון בשלב זה, שכן לשיטתו ההליכים מצויים "בשלבים דיוניים שונים". זאת, בשל העובדה שבהליך המתברר בבית משפט השלום ברמלה ניתן נגדו פסק-דין בהעדר הגנה (המשיב 2 הוא אחד משני נתבעים בהליך זה), והוגשה שם על-ידו בקשה לביטול פסק-הדין שטרם הוכרעה. לטענת המשיב 2, בטרם איחוד הדיון יש להמתין להכרעה בבקשתו לביטול פסק-הדין שניתן נגדו.

2.

באשר לאיחוד הדיון, אינני מקבל את עמדתו של המשיב 2 כי מתן פסק-דין נגדו בהעדר הגנה באחד מן ההליכים, מונע את איחוד הדיון כבר בשלב זה. כאמור, המשיב 2 הוא אחד משני נתבעים בהליך המתברר ברמלה, ושני ההליכים עדיין תלויים ועומדים. יוער, כי המשיב 2 הוא נתבע גם בהליך המתברר בתל-אביב-יפו. אין כל מניעה, שהבקשה לביטול פסק-הדין שניתן נגד המשיב 2 תידון על-ידי בית המשפט שבפניו יתבררו שני ההליכים לאחר איחודם.

3.

נותרה המחלוקת בדבר זהות בית המשפט שידון בהליכים לאחר איחודם. בעניין זה, דעתי היא כי יש להורות על איחוד הדיון בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. לבית משפט זה הוגש ההליך הראשון בזמן. אין בפי המשיבה 1 (שהיא התובעת בהליך השני בזמן, המתברר בבית משפט השלום ברמלה) הסבר מניח את הדעת מדוע הגישה את תביעתה שלא באותו בית משפט שבו כבר הוגשה תובענה באותו עניין. כל שטוענת המשיבה 1 בהקשר זה הוא, שהיא הגישה את תביעתה לבית משפט אחר "בהתאם לזכויותיה הדיוניות ושיקולים שלה" (פיסקה 11 לתשובת המשיבים 1 ו-3). זאת, תוך שהיא מסכימה כי לשני בתי המשפט נתונה סמכות מקומית לדון בתובענות.

4.

נתאר בקיצור מה התרחש בענייננו: הוגשה תביעה בגין נזק רכוש לבית משפט שלום שיש לו סמכות עניינית ומקומית (להלן – התובענה הראשונה ). מ דובר בתאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב (או יותר). הנתבע בתובענה הראשונה מגיש כתב הגנה ותו לא. לאחר זמן מה מגיש הנתבע בתובענה הראשונה תובענה נפרדת לבית משפט אחר, שיש לו סמכות עניינית ומקומית (להלן –

התובענה השנייה ), זאת בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו שלו. לענייננו אין זה משנה האם הנתבע הינו בעל הרכב או חברת הביטוח. אם בנסיבות אלה מוגשת בקשה לאיחוד הדיון, מוטל הנטל על הנתבע להצדיק הגשתה של התובענה השנייה לבית משפט אחר מזה שהוגשה לו התובענה הראשונה. הנתבע האמור יכול היה להגיש תביעה שכנגד או תביעה נפרדת לבית המשפט הראשון (שלפי הנחתנו יש לו סמכות מבחינה עניינית ומקומית לדון גם בתובענה השנייה). בהיעדר הסבר משכנע ומספק צץ החשש שמא הוגשה התובענה השנייה לבית משפט אחר מזה שבפניו תלויה התובענה הראשונה בשל שיקולים בלתי ראויים, כגון בחירה של בית משפט או שופט ( Forum Shopping ). ברור שבמקרה מעין זה המתואר, יש להעדיף, בעת הכרעה בבקשה לאיחוד הדיון, שיקולים מערכתיים על פני שיקוליו של מגישה של התובענה השנייה. באומרנו שיקולים מערכתיים כוונתנו לשיקולים שיקַדמו את האינטרסים של כלל המתדיינים. מיותר לומר שאיחוד הדיון במקרה המתואר יקַדם יעילות דיונית, יחסוך זמן שיפוטי וימנע הכרעות סותרות. מכך יפיקו תועלת כל אלה המצפים שההליכים המשפטיים בהם הינם מעורבים יידונו בהקדם. נוסיף, כי אילו הייתה המשיבה 1 מגישה את תביעתה בתל-אביב-יפו, היה ניתן גם לחסוך את הצורך בהגשת הבקשה דנא. לכך יש להוסיף שההליך בתל-אביב-יפו קבוע לדיון בחודש נובמבר 2014, ואילו ההליך ברמלה אינו קבוע לדיון (דיון שהיה אמור להתקיים שם בחודש ספטמבר 2014 בוטל).

5.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה, מכוח סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על העברת הדיון בתא"מ 8970-01-14 (שלום – רמלה) לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ועל איחוד הדיון שם עם תא"מ 22455-09-13 (שלום – תל-אביב-יפו). המשיבה 1 תישא בתשלום שכר-טרחת עורך-דין לטובת המבקש בסכום של 2,000 ש"ח.