בש"א 283/17 יעקב שרב שטרית נ. עו"ד צבי ריש

עיינתי עיין היטב בכתבי בי הדין השונים שבתיק. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה כי המשוכה הניצבת לפני המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתה, גבוהה. אף לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים לפיה עלה בידי המבקש להגיש כתבי בי דין אחרים במהלך שהותו מחוץ לישראל. המבקש אמנם הסביר כי את אותם כתבי בי דין הגיש באמצעות חבר עורך דין, וזאת מן הטעם שלא היה צורך לתמוך אותם בתצהירים. ואולם בכך אין משום הסבר מדוע לא יכול היה להגיש, באותו האופן, גם את בקשת הארכה שלפניי (כך שתוגש בתוך המועד), וזאת נוכח העובדה שגם בקשת הארכה המקורית אשר הוגשה לא נתמכה בתצהיר. אף אין בכך הסבר מדוע, לכל הפחות, לא הודיע המבקש למשיבים בתוך המועד על אודות כוונתו לנקוט הליך ערעורי כנגד ההחלטה מיום 28.11.2016 (ויצוין כי ההחלטה הומצאה לבאי כוח המבקש בבית המשפט המחוזי עוד ביום נתינתה, ותוכנה הודע למבקש לא יאוחר מיום 30.11.2016). עוד אוסיף, כי האופן הלקוני בו הגיש המבקש את בקשת הארכה גרם לסרבול מסוים בטיפול בה (כעולה מן האמור בהחלטותיי הקודמות).

מן העבר השני, לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש שהה מחוץ לישראל החל מיום 29.11.2016 - יום אחד בלבד לאחר המצאת ההחלטה לבאי כוחו בבית המשפט המחוזי - ועד ליום 5.1.2017. אך מובן הוא, כי מדובר בנסיבות המקשות במידה ניכרת (ובמקרים רבים אף מונעות לחלוטין) הגשת הליכים ערעוריים. את בקשת הארכה שלפניי, אשר לה מצורפת גם בקשת רשות הערעור גופה, הגיש המבקש ביום 9.1.2017, ארבעה ימים בלבד לאחר חזרתו מחו"ל. מבחינה זו לא ניתן לומר כי המבקש השתהה. זאת ועוד, משך האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור אינו ארוך מאד, והמשיבים לא העלו טענה בדבר הסתמכות קונקרטית על תקופת האיחור דווקא.

משבחנתי את בקשת הארכה על רקע אמות המידה המקובלות ואיזנתי בין השיקולים הנוגדים כמפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי מצוי במתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור עד למועד הגשתה בפועל, אך זאת תוך חיוב המבקש בהוצאות בסכום של 2,000 ש"ח לטובת המשיבים. וזו, אם כן, החלטתי.

המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו.