בש"א 3042-23 בש"א 3042-23

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דין חלקי שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 14160-02-16 (כב' השופט הבכיר י' גייפמן) מיום 22.3.2023. המבקשות עתרו למתן ארכה להגשת ההליך הערעורי, כך שיוגש לאחר שיינתן פסק הדין הסופי בהליך. לחלופין, המבקשות הגישו בקשה מוסכמת למתן ארכה של 30 ימים להגשת ההליך הערעורי.

2.הרקע העובדתי להליך המשפטי, בתמצית בלבד, מתייחס למחלוקת שהתעוררה בין הצדדים ביחס למקרקעין בעיר חיפה, לגביהם נחתם הסכם קומבינציה (שלאחריו השתלשלות עובדתית נוספת). ביום 7.2.2016 המבקשות הגישו תביעה לבית המשפט קמא כנגד המשיבות לאכיפת הסכם והשלמת התמורה שנקבעה בהסכם, וביום 10.5.2016 המשיבות 3-1 הגישו תביעה שכנגד לביטול הסכם הקומבינציה מחמת הפרתו או פקיעתו. לתביעה שכנגד צורפו צדדים נוספים. ביום 4.3.2018 התקבלה הסכמה דיונית באשר לסדר שבו יידונו הטענות בהליך. ביום 22.3.2023 ניתן פסק הדין החלקי, שבמסגרתו נדחתה בעיקרה התביעה העיקרית ונקבע מועד לדיון המשך.

3.המבקשות טוענות שיש להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על פסק הדין החלקי, כך שזה יוגש לאחר הכרעת בית המשפט קמא בתביעה שכנגד. לפי הטענה, הארכת המועד תמנע הכרעות סותרות ותגביר את היעילות הדיונית. המבקשות טוענות עוד כי ניתן לראות בפסק הדין החלקי "החלטה אחרת", הואיל וההליך המשפטי טרם הסתיים, ושאלה מהותית שעמדה לפני בית המשפט קמא טרם הוכרעה. לחלופין, המבקשות טוענות שיש להחיל על המקרה את דוקטרינת ההליך התלוי ועומד, כך שקיומו של הליך נוסף מהווה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד.

4.המשיבות 3-1 התנגדו לבקשה (אולם, כאמור, הסכימו למתן ארכה של 30 ימים). לטענתן, הקביעות בפסק הדין החלקי למעשה מייתרות את הדיון בתביעה שכנגד, שכן הן כוללות קביעה כי עסקת הקומבינציה אינה ניתנת למימוש, ועל כן, הן פטורות מכל מחויבות כספית נוספת.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה. לא ראיתי להידרש בגדרי החלטה זו לשאלה אם פסק הדין החלקי מהווה "פסק דין" או "החלטה אחרת". בין כך ובין כך סבורתני כי ישנו היגיון דיוני במתן הארכה שהתבקשה על מנת לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות. זאת, על רקע טענת המבקשות כי בפסק הדין החלקי לא ניתנה הכרעה סופית וכוללת ביחס לתוקף הסכם הקומבינציה בכללותו, כפי שהתבקש בתביעה שכנגד. בנסיבות אלה, דומה כי לא ניתן לשלול את ההנחה כי סוגיה זו עשויה להידון הן במסגרת ההליך הערעורי שיוגש, הן בהמשך ההליך בבית המשפט קמא. על כן, הארכת המועד עשויה להביא לשיפור היעילות הדיונית בבית משפט זה, באמצעות הכרעה כוללת בזכויות הצדדים בגדרי הליך אחד שיתייחס למחלוקות בכללותן (ראו, למשל, ע"א 9540/16 רואיל בנייני יוקרה 2010 בע"מ נ' ימין הנאמן (5.4.2020); בש"א 8569/16 וינקלר נ' שמעון (17.11.2016)). נתתי דעתי גם לכך שנראה שלא נותרה עוד מורכבות רבה לשם סיום ההליך בכללותו בבית המשפט קמא, בשים לב לכך שנראה כי בית המשפט דן והכריע במרבית המחלוקות העקרוניות שהועלו.

6.על כן, המועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 14160-02-16 מיום 22.3.2023 (כב' השופט י' גייפמן) מוארך בזאת עד לחלוף 30 ימים ממועד מתן פסק דין בתביעה שכנגד, או עד ליום 1.12.2023, לפי המוקדם. אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה נוספת להארכת מועד, ככל שיהיה בכך צורך.

דבר הארכה יצוין בפתח ההליך הערעורי שיוגש, והחלטה זו תצורף כנספח.