בש"א 324/11 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.12.2010 (כב' השופטת ש' שטמר). בפסק-הדין נדונה שאלת המועד הקובע לצורך הסדר איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, בנסיבות בהן מדובר בבני זוג המשתייכים לעדה המוסלמית אשר נערך ביניהם "הסכם נישואין". בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב על פסק-דינו של בית-משפט לענייני משפחה, ופסק כי המועד הקובע לעניין הסדר איזון המשאבים אינו המועד בו גובש "הסכם הנישואין", כי אם מועד מסיבת החתונה ממנה מתחילים החיים המשותפים תחת קורת גג אחת (ובהעדר מסיבת חתונה - מהיום בו בני-הזוג החלו לחיות בצוותא).

2.

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 1.12.2010 בהעדר הצדדים. לפי הטענה, פסק-הדין הומצא לבא-כוח המבקשת ביום 12.12.2010. משכך, המועד האחרון על פי דין להגשתה של בקשת רשות ערעור היה ביום 11.1.2011. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 12.1.2011, קרי- באיחור של יום אחד. לטענת בא-כוח המבקשת, ההליך הוגש באיחור עקב טעות בחישוב המועד להגשת הבקשה, וכן עקב תקלה הקשורה בשליח שהיה אמור להגיש את ההליך. המשיב מתנגד לבקשה בטענה כי המבקשת לא הציגה "טעם מיוחד" למתן האורכה המבוקשת. עוד נטען כי המשיב פנה ללשכת ההוצאה לפועל לשם מימוש ההוצאות שנפסקו לטובתו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עוד בטרם ידע על הבקשה להארכת מועד.

3.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהובא לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, תוך חיוב המבקשת בהוצאות מתאימות.

4.

הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין, וכי אורכה להגשת הליך ערעורי היא בגדר יוצא מן הכלל המחייבת "טעם מיוחד" (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל, "טעם מיוחד" מבוסס על נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת מבקש האורכה או בא-כוחו. טעות בחישוב הימים וכן תקלה משרדית אינן בגדר נסיבות כאמור. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי במקרה דנן מדובר באיחור קצר בן יום אחד שבנסיבות כפי שפורטו בתצהיר בא-כוח המבקשת, אין בו כדי להעיד על זלזול בסדרי הדין. לכך יש להוסיף כי אמנם מדובר בהליך ערעורי ב"גלגול" שלישי, אולם מתעוררת במסגרתו שאלה משפטית פרשנית שניתנו לגביה הכרעות שונות. בהתחשב בכך, אני סבורה כי סיכויי ההליך מצדיקים את הארכת המועד המבוקשת. לבסוף יוער כי המשיב טען בתגובתו כי נקט בהליך הוצאה לפועל לשם גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. טענה זו הועלתה בכלליות, בלא שצוין המועד של פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לצורך ביסוס טענת הסתמכות על האיחור בהגשת ההליך. מכל מקום, היעתרות לבקשת האורכה לא תעמוד בסתירה להליך ההוצל"פ, שהרי עצם הגשתו של הליך ערעורי אינה פוטרת את המבקשת מתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתה כל עוד לא נקבע אחרת (השוו: סעיפים 17 ו- 18 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי האיחור הקצר בהגשת ההליך, יש בו כדי ליצור נזק ממשי או לשנות את מצבו של המשיב לרעה, מלבד עצם האינטרס כי לא יתקיים הליך ערעורי (ראו והשוו: בש"א 8930/08 עיריית תל אביב יפו נ' מרכז ישיבות בני עקיבא (לא פורסם, 11.12.2008)).

5.

איזון בין מכלול השיקולים האמורים הובילני למסקנה כי יש ליתן למבקשת אורכה להגשתה של בקשת רשות הערעור. עם זאת, בהתחשב בטורח שנגרם למשיב עקב האיחור הנדון והצורך בהגשת תגובה בהליך שלפניי, תישא המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החלטה זו ועד התשלום בפועל. יובהר כי תנאי לקבלת בקשת רשות הערעור לרישום יהיה הצגת אישור בדבר תשלום ההוצאות למשיב.

6.

אשר למועד האורכה להגשתה של בקשת רשות הערעור – המבקשת עתרה לאורכה עד להגשת ההליך בפועל. דא עקא, בין בעלי הדין תלויים ועומדים הליכים אחרים לפני בית-משפט זה (בע"מ 2284/09 ובג"צ 7212/09). בהחלטת כב' השופטים נאור, חיות ומלצר מיום 11.10.2010 נקבע במפורש כי "בהסכמה, יוקפאו כל ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים, הן בבית-המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין השרעי". זאת לצורך בירור סוגיית הסמכות. בהתחשב בכך, ספק בעיניי אם יש מקום להגשתה של בקשת רשות הערעור כעת

- בטרם הוכרעה שאלת הסמכות

- שמא יתברר בסופה של דרך כי בקשת רשות הערעור התייתרה נוכח ההכרעה בסוגית הסמכות. לפיכך, יודיעו הצדדים תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו, האם הם מסכימים שייקבע כי האורכה להגשתה של בקשת רשות הערעור תהא עד מתן פסק-דין בבע"מ 2284/09 ובג"צ 7212/09.