בש"מ 7209/11 עיריית קרית ביאליק נ. גיל שובל

1.

תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 קובעת כדלקמן:

סדרי דין

19. סדרי דין

(א) בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון.

(ב) על אף האמור בכל דין, על תובענה ייצוגית לפני בית המשפט לעניינים מינהליים לא יחולו תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

נוכח ההסדר הקבוע בתקנה 19 הנ"ל, נראה כי צודקת המבקשת בטענתה לפיה המועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים - שעניינו בסוגיית הגמול לתובע הייצוגי ושכר-הטרחה לבא-כוחו - הינו 45 ימים לפי תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא 30 ימים לפי תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. בהתחשב בכך, ונוכח פגרת הקיץ ופגרת חג הסוכות, הערעור הוגש במועד והבקשה להארכת מועד מיותרת.

2.

מעבר לנדרש אעיר כי אף אילו היתה חלה בנסיבות העניין תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 - וכך אמנם סברה המבקשת בתחילה, עת הגישה את הבקשה להארכת מועד שבכותרת - הייתי רואה להאריך את המועד להגשת הערעור, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב. האיחור בהגשת ההליך היה קל (יום בודד), ונראה כי לא נבע מזלזול בסדרי הדין שכן מהתצהיר שצורף לבקשה עולה כי השליח מטעם המבקשת התייצב במזכירות בית-המשפט ביום האחרון להגשת הערעור (4.10.2011), אולם גילה כי מחמת טעות שכח להביא עימו את הצ'ק בעבור תשלום האגרה. בעקבות כך, הוגש ההליך שבכותרת כבר ביום למחרת (5.10.2011). בהתייחס לטענת ההסתמכות שהעלה הצד שכנגד יוער כי המשיב פתח תיק בהוצל"פ לשם גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בבית-המשפט קמא ביום 19.9.2011. מכאן שפתיחת התיק בהוצאה לפועל נעשתה בטרם חלוף המועד להגשת הערעור, וממילא לא באה כתוצאה מהסתמכות המשיב על האיחור בהגשת ההליך. מכל מקום, היעתרות לבקשת האורכה לא היתה עומדת בסתירה להליך ההוצל"פ, שהרי עצם הגשת הערעור אינה פוטרת את המבקשת מהחובה לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית-המשפט קמא, כל עוד לא נקבע אחרת (ראו והשוו: בש"א 324/11 פלונית נ' פלוני , פיסקה 4 (לא פורסם, 22.2.2011)). בנסיבות אלה, אף לוּ היתה חלה במקרה דנן תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לא הייתי רואה לחסום על הסף את ערעור המבקשת, והפתרון הראוי היה טמון בחיוב המבקשת בהוצאות המשיב.

3.

סוף דבר; הערעור יתקבל לרישום. נוכח העובדה שהמשיב נדרש להגיש תגובה לבקשה להארכת מועד ורק בדיעבד הודיעה המבקשת כי נוכחה לדעת שבקשתה מיותרת בהעדר איחור בהגשת ההליך, אני רואה לחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בהליך זה בסך 2,000 ₪.

המזכירות תדאג לתיוק החלטתי זו בתיקי השופטים שיישבו בדין לאחר קבלת הערעור לרישום כאמור לעיל.