בש"א 3318/20 ירוסלב אנרכיה נ. מדינת ישראל

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.7.2019 בע"א 57484-04-19 (להלן: פסק הדין )

וזאת עד ליום 24.6.2020. בגדרי פסק הדין דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש המבקש על פסק דין שניתן בבית משפט השלום עוד ביום 25.1.2016, וזאת בשל איחור בהגשתו.

דין הבקשה להידחות. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי פסק הדין הומצא למבקש באמצעות דואר רשום עוד ביום 28.7.2019. מכאן, כי היום האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 6.10.2019 ואילו הבקשה שבכותרת אשר הוגשה ביום 24.5.2020, הוגשה באיחור ניכר של למעלה משבעה חודשים מהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור.

כידוע, לבית משפט זה הסמכות להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי בהתקיימם של "טעמים מיוחדים" לכך (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, אף שנתתי דעתי לעובדה שהמבקש אינו מיוצג ומבלי להקל ראש בטענותיו באשר לנזק שנגרם לו, לא מצאתי כי טעמים אלה מתקיימים. טענותיו של המבקש כי הארכת המועד נדרשת לו נוכח קשיים בהסדרת ייצוגו המשפטי נטענו בכוללניות, לא נתמכו בתצהיר והמבקש אף לא פירט מהם המאמצים שעשה להסדרת ייצוגו ומדוע לא פנה בבקשה להארכת מועד בתוך התקופה להגשת ההליך הערעורי (ראו והשוו: בש"א 8437/19 ריאר נ' ברבי

(19.12.2019); בש"א 8293/19 מתתיהו נ' לב הכהן (3.2.2020)). כמו כן, לאחר שעיינתי בפסק הדין אציין בזהירות המתבקשת כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם גבוהים כלל ועיקר ואף הם אינם מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.