בש"א 8437/19 גילה ריאר נ. יהודה ברבי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.11.2019 (ע"א 224-01-16). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 24.6.2015 (ת"א 31620-07-13).

המבקשת עותרת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 8.1.2019 וזאת על-מנת שתוכל לגייס כספים שיאפשרו לה להסדיר את ייצוגה המשפטי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומרים שהונחו לפניי לא ראיתי להיעתר לה.

תקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". ידו של בית משפט זה אינה קלה ביישום דרישה זו, ואמת מידה מרכזית בכל הנוגע לבחינת קיומו או היעדרו של "טעם מיוחד" היא השאלה אם האיחור בהגשת ההליך נעוץ בנסיבות של אילוץ או כורח .

בענייננו, הבקשה – אשר אינה נתמכת בתצהיר כדין – אינה מניחה פירוט באשר למאמצים שעשתה המבקשת מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי להסדרת ייצוגה, ואין בה גם הסבר באשר לפעולות אותן בכוונת המבקשת לנקוט (ומדוע הן לא ננקטו עד עתה). בנסיבות אלה אני סבורה כי המבקשת לא הוכיחה כי היא פעלה בשקידה המצופה מבעל דין להסדרת ייצוגה המשפטי (ראו והשוו: בש"א 7349/19 וחש נ' מדמוני (4.12.2019)). על כך יש להוסיף, כפי שנקבע בעבר בפסיקה, כי ככלל עניינים שנעוצים במערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו אינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, למשל: בש"א 7312/18 פלד נ' עיריית תל אביב – יפו , פיסקה 4 (5.11.2018)).

עוד אוסיף, כי לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהתחשב באמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אני סבורה כי סיכויי ההליך אף הם אינם מצדיקים היעתרות לבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו למבקשת לאלתר ותוודא הגעתה גם באמצעות הטלפון.