בש"א 3332/14 דוד גבאי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ סניף קסם

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בה"פ 41515-02-10 (שלום – תל-אביב-יפו) (להלן – טען הביניים ) עם תא"ק 21675-10-13 (שלום – פתח-תקווה) (להלן – התביעה החדשה ). טען הביניים הוגש בחודש פברואר 2010. עניינו של טען הביניים בשאלה מי זכאי לקבל לידיו את כספי הערבויות הבנקאיות שהוצאו על ידי המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – הבנק ), לבקשת המשיבה 6 (להלן – צמח ), וזאת במסגרת הליכים משפטיים קודמים בין צמח למבקש. במוקד טען הביניים מוצגות דרישות סותרות שהתקבלו בבנק מהמשיבים 7-2, אשר ביקשו כי כספי הערבויות הבנקאיות יועברו לידיהם. התביעה החדשה הוגשה בחודש אוקטובר 2013. בתביעה החדשה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, תובע המשיב 2 (להלן – סטרטינר ), מהמבקש, חוב שכר טרחה בגין ייצוגו של האחרון בהליכים המשפטיים מול צמח. יצוין, כי החוב בגינו תובע סטרטינר את המבקש בתביעה החדשה, עומד גם ביסוד דרישתו של סטרטינר במסגרת טען הביניים לקבל את כספי הערבויות הבנקאיות.

2.

המבקש מנמק את בקשתו לאיחוד הדיון בטעמי יעילות, חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות בעניינים דומים. לטענת המבקש, טענותיו של סטרטינר בשני ההליכים הן זהות. המבקש ציין עוד, כי אין הוא חב כספים לסטרטינר ואף שילם לו שכר טרחה מעבר לנדרש. בגין כך, הגיש המבקש תובענה למתן חשבונות כנגד סטרטינר בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"א 20805-11-12) (להלן – התביעה למתן חשבונות ). תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה, שזכה לתוקף של פסק דין ביום 16.3.2014, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי תינתן למבקש רשות להתגונן ורשות להגיש תביעה שכנגד בגדרי התביעה החדשה (להלן – הסכם הפשרה ). יוער, כי מתשובת סטרטינר לבקשה שלפניי עולה, כי לתביעה למתן חשבונות קדמה תובענה נוספת שהגיש המבקש כנגד סטרטינר בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ה"פ 17413-11-13) (להלן – התובענה הקודמת ). עם הגשת התובענה הקודמת, הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד ההוכחות הראשון בטען הביניים. בית המשפט הדן בטען הביניים קיבל את בקשת הדחייה האמורה, וקבע כי אין מקום ליתן הוראות בדבר חלוקת כספי הערבויות בטרם יוכרעו זכויות הצדדים בתובענה הקודמת. בסופו של יום, נדחתה התובענה הקודמת, אך כתוצאה מבירורה נדחה הטיפול בטען הביניים למשך כשנתיים.

3.

בבקשה שלפניי עותר המבקש להעביר את טען הביניים לבית משפט השלום בפתח-תקווה ולאחד את הדיון בו עם התביעה החדשה. לטענת המבקש, הליך של טען ביניים אינו מתאים לשמיעת ראיות מלאה ולהכרעה במחלוקות שבין טוענים שונים לבין עצמם. כן צוין, כי נדחתה בקשה שהגיש המבקש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לעיכוב ההליכים בטען הביניים עד להכרעה בתביעה החדשה.

4.

המשיבים 2, 5, 6 ו-7 מתנגדים לבקשה לאיחוד דיון. משיבים אלו טוענים כי מדובר בבקשה שכל מטרתה הינה דחייה נוספת של ההכרעה בטען הביניים. לגישתם, קיום הדיון במאוחד יוביל לסרבול ולהארכת הדיון. זאת, מן הטעם שהדיון בטען הביניים נמצא בשלב דיוני מתקדם ביותר ביחס לשלב שבו מצוי הדיון בתביעה החדשה, ובייחוד כאשר אין זהות בין כל בעלי הדין בשני ההליכים. בהקשר זה מדגישים המשיבים האמורים, כי בטען הביניים כבר נקבע מועד להגשת סיכומים בכתב, ואילו בתביעה החדשה נקבע דיון ראשון לחודש דצמבר 2014. עוד נטען, כי המבקש הודיע במסגרת טען הביניים שאינו דורש את כספי הערבויות הבנקאיות לעצמו, וכי בית המשפט שדן בהליך קבע, כי הודעת זו מהווה, למעשה, הודעת הסתלקות. משכך נטען, כי אין למבקש כל מעמד להגיש את הבקשה שלפניי. סטרטינר הדגיש בתשובתו, כי חרף העובדה שהמבקש טען בבקשה דנא כי הגיש כתב הגנה במסגרת התביעה החדשה, הרי שבפועל, הוא הגיש בקשת רשות להתגונן אשר עודנה ממתינה להכרעה. סטרטינר הוסיף וציין, כי אם יצליח לגבות חלק מחוב שכר הטרחה מתוך כספי הערבויות הבנקאיות, יופחת סכום זה מהסכום הנתבע בתביעה החדשה. כך, על פי הנטען, לא ייגרם למבקש נזק מקיומם של ההליכים בנפרד. המשיבה 4 נתנה את הסכמתה בגוף הבקשה לאיחוד דיון. המשיב 3 (כעולה מהבקשה, וכפי שהובהר בתשובת המשיבה 5 מיום 23.5.2014) הגיע לכדי הסדר עם המבקש, ונמחק מהליך טען הביניים. נכון למועד זה, הבנק לא השיב לבקשה דנא, חרף החלטתי מיום 13.5.2014.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לה ובנספחים שצרפו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כעולה מתשובות המשיבים, בירור טען הביניים מצוי בשלב מתקדם של הגשת סיכומים בכתב. זאת, בעוד שבתביעה החדשה טרם הכריע בית המשפט בבקשת הרשות להתגונן, והדיון הראשון קבוע לחודש דצמבר 2014. לכך יש להוסיף, כי הבקשה דנא הוגשה בשיהוי, כשבעה חודשים לאחר שהוגשה התביעה החדשה. בהתחשב בכל אלה, סבורני שאיחוד הדיון עתה יביא לסרבול ועיכוב ההליכים, תחת ייעולם. בנסיבות אלה, ובמיוחד משנראה כי ההליך לפני בית משפט השלום בתל-אביב-יפו עומד בפני סיום, אין מקום לאיחוד הדיון המבוקש (ראו, למשל, בש"א 4052/12 נאור נ' טסלר

(5.6.2012) ; בש"א 5542/11 אייזיקוביץ' נ' קלוגר (5.9.2011)). אוסיף, כי אין הצדקה לאיחוד הדיון גם מן הטעם, שהמתדיינים בטען הביניים ממתינים מעל לארבע שנים להכרעה בעניין חלוקת כספי הערבויות הבנקאיות, וזאת לאחר שהדיון בהליך זה כבר נדחה בעבר בשל הצורך לברר מחלוקות בין המבקש לבין סטרטינר.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם לכל אחד מן המשיבים 2, 5, 6 ו-7 שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח.