בש"א 3358/10 מרים איתנה מכמל נ. פזגז בע''מ

1.

המערערת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. במסגרת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה לפטור מעירבון ואגרה. רשם בית המשפט המחוזי (ד' מינץ) קיבל את בקשתה לפטור מאגרה אך דחה את בקשתה לפטור מעירבון תוך שהוא מעמיד את סכום העירבון בהליך על סך של 2,000 ₪. על החלטתו זו של רשם בית המשפט המחוזי הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי (השופט ר' יעקובי) אשר דחה את הערעור ביום 13.1.10. על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 928/10) אשר אף במסגרתה נתבקש פטור מאגרה ועירבון. ביום 22.4.10 קיבלה רשמת בית משפט זה (ד' כהן-לקח) את בקשת המערערת לפטור מאגרה אך דחתה את בקשתה לפטור מעירבון תוך שהעמידה את סכום העירבון בהליך זה על סך של 1,000 ₪. על החלטה זו נסב הערעור שלפני.

2.

אף בהליך זה, בדומה להליכי ההשגה האחרים שהוגשו על ידי המערערת, הכירו רשמי בית משפט זה בדלותה הכלכלית של המערערת והעניקו לה פטור מלא או חלקי מאגרה, הכל בהתאם להליך הקונקרטי בגינו נתבקש (ראו למשל רע"א 924/10 וכן רע"א 2362/10). עם זאת, קיומה של דלות כלכלית לבדה אין בה די למתן פטור מלא מעירבון. מתן פטור מהפקדת עירבון מחייב בחינת סיכוייו של ההליך ורק במידה ואלו גבוהים – יינתן פטור מלא מעירבון כאמור. המבחן לסיכויי ההליך נשוא הבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון הינו, אפוא, אינדיבידואלי, על פי נסיבותיו של אותו תיק. כאן, סיכויי ההליך - אינם גבוהים. המדובר בהליך ב"גלגול שלישי" הנסב כל כולו בענייני עירבון. אין בהליך זה משום ממשות שיש בו כדי ליתן פטור למערערת מעירבון, אשר תפקידו לערוב את הוצאות המשיבים.

ניתן לשאול, מדוע ככלל נדרש מן מערער או מבקש לערער להפקיד עירבון? אין דרישה דומה בהליך שמתקיים בערכאה המבררת. התשובה לכך היא כי בהליך המתברר בפני הערכאה המבררת, זכותו של צד לפתוח בהליך ובית משפט טרם נדרש לעניין בעבר. לעומת זאת, בהליך ערעורי בית משפט מסוים שמע את הצדדים וקבע את אשר קבע. המערער או המבקש לערער אינו מסתפק בתוצאה, הגם שהיה לו יומו בבית המשפט, אלא דורש "סיבוב שני". זכות כזו ניתנת לו, אך כדי ליצור איזון באשר למצב החדש שנוצר נדרש מגיש ההליך להפקיד עירבון שנועד להבטיח את הוצאות הצד שכנגד. ויודגש, הפקדת עירבון אין משמעותה שהעירבון יועבר בהכרח לצד שכנגד. היה ובית משפט יפסוק לטובת המערער או המבקש לערער, או למצער יחליט שלא להטיל הוצאות – כי אז סכום העירבון יושב אליו. הסבר זה הינו תשובה לטענת המערערת שהדרישה להפקיד עירבון פוגעת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. האיזון האמור, על רקע קיומו של הליך קודם, מניח את התשתית לדרישת הפקדת העירבון בערעור. כפי שכתב השופט (בדימוס) ד"ר שלמה לוין בספרו: "הטעם לדבר הוא שהמשיב כבר זכה בדין והמערער אינו רק המוציא מחברו, כמו התובע בערכאה ראשונה, אלא עליו גם להתגבר על פסק-דין שניתן לחובתו הקובע שלכאורה הדין עם המשיב" (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד , עמ' 41 (מהדורה שנייה, 2008)).

כמובן, המבחן הינו גם ביישום הקונקרטי. בענייננו, הרשמת של בית משפט זה החליטה להפחית את סכום העירבון לסך של 1,000 ₪. זוהי תוצאה ראויה ומתחשבת במצבה הכלכלי של המבקשת, מבלי התעלם מזכויות הצד שכנגד. בנוסף, וכפי שכבר צוין, אין בדרישה להפקיד את העירבון כדי ללמד כי בסופו של דבר

הסכום אכן יועבר לצד שכנגד. המטרה היא להבטיח הוצאות אפשריות, ולא לקבוע אותן מראש.

3.

נוכח האמור, הערעור נדחה בלא שנדרשת תשובה. המערערת רשאית להפקיד עירבון בסך 1,000 ₪ כאמור בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטתי זו. בהיעדר הפקדת העירבון כאמור יידחה ההליך בלא התראה נוספת. שלא בלי לבטים, איני עושה צו להוצאות בהליך זה נוכח מצבה הכלכלי של המערערת, בגינו אף הופטרה מאגרה והוענק לה פטור חלקי מהפקדת עירבון.