בש"א 3367/10 אריה חברה לביטוח בע"מ נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בת.א. 30776/02/10 (שלום – תל אביב) עם ת.א. 7375/05/08 (שלום – נצרת), כך ששני ההליכים ידונו במאוחד בבית משפט השלום נצרת.

1.

התובענות נשוא הבקשה לאיחוד הדיון עוסקות בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.5.2006 במהלכה נפגעה המשיבה 2 במהלך עבודתה, שעה שנסעה באוטובוס שהסיע את ילדי בית הספר בו לימדה ואשר בוטח על ידי המבקשות. בעקבות תאונה זו הגישה המשיבה 2 לבית משפט השלום בנצרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ובמסגרתה תבעה את המבקשות, את מדינת ישראל (המשיבה 1 בהליך דנן), את נהג האוטובוס (המשיב 2 בהליך דנן) וכן את החברה בעלת האוטובוס (המשיבה 4 בהליך דנן) בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה (להלן ייקרא – ההליך הראשון ). כשנתיים לאחר מכן, הגישה המשיבה 1 תביעה חדשה בבית משפט השלום בתל-אביב נגד המבקשות, וזאת על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן ייקרא – חוק הגמלאות ). בתביעתה זו טענה המשיבה 1 כי על המבקשות לשפותה ו/או לפצותה בגין הגמלה ששולמה על ידה למשיבה 2 עקב התאונה ובגין תשלומים נוספים שתהא מחויבת בהם בעתיד (להלן ייקרא – ההליך השני ).

2.

לשיטת המבקשות, מן הדין להיעתר לבקשתן שכן שני ההליכים עוסקים במערכת עובדתית ומשפטית אחת הנובעת מאותה תאונת דרכים בה נפגעה המשיבה 2. בהקשר זה טוענות המבקשות כי בשני ההליכים עתידה להתעורר שאלה משותפת ומרכזית שעניינה בקיומו של קשר סיבתי בין תשלומי הגמלאות ששולמו למשיבה 2 לבין התאונה בה נפגעה. כמו-כן, נטען כי איחוד הדיון בתביעות יביא לייעול הדיון, יימנע הכרעות סותרות ויחסוך זמן שיפוטי יקר. לבסוף ציינו המבקשות כי בעוד ההליך הראשון מצוי בשלב מתקדם וישיבת הוכחות בו נקבעה ליום 4.10.2010, הרי שבהליך השני טרם נקבעה ישיבת קדם משפט ראשונה. המשיבה 1 תומכת אף היא באיחוד הדיון ואף לשיטתה התובענות מעוררות, בחלקן, שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות. עוד ציינה המשיבה 1 כי איחוד הדיון ימנע הכרעות סותרות ואף ניתן יהיה, במידת האפשר, להגיע להסדר כולל. עמדת המשיבים 4-3 לא נמסרה, אולם יוער כי אלה מיוצגים במסגרת הבקשה דנן על-ידי באי כוחם של המבקשות.

3.

מנגד, מתנגדת המשיבה 2 לבקשה לאיחוד הדיון ובפיה מספר טענות. לשיטתה, מדובר בשתי תביעות שונות: האחת – למתן פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים; השניה – תביעה בגין קצבת פרישה שמשלמת המשיבה 1 באמצעות משרד האוצר. בעניין זה, מציינת המשיבה 2 כי בניגוד למשתמע מהכתוב בבקשת האיחוד, הרי שהתשלומים שנתקבלו לידיה מאת המשיבה 1 אינם בגין תגמולים שמשלם המוסד לביטוח לאומי אלא בגין קצבת פרישה שמושלמת לה על ידי "משרד האוצר / משרד החינוך". עוד נטען, כי מכתבי ההגנה של המבקשות משתמע כי "הן מעלות טיעונים עובדתיים ו/או

משפטיים סותרים ביחס לקצבאות הפרישה...". לסיום, טוענת המשיבה 2 כי איחוד הדיונים בעת הזו, כאשר ההליך הראשון מצוי בשלב מתקדם ואילו השני טרם החל, יביא לסרבול הדיון ולעיכובו ללא כל הצדקה.

4.

דין הבקשה לאיחוד הדיון להידחות. התביעות בהן מתבקש האיחוד עוסקות מבחינה עובדתית באותה תאונת דרכים בה נפגעה המשיבה 2, אולם מבחינה משפטית מעוררות הן שאלות משפטיות שונות. בעוד ההליך הראשון מתמקד באחריותן של המבקשות לנזקי הגוף של המשיבה 2 על פי חוק הפיצויים ולאופן כימותם, הרי שההליך השני עניינו בתביעה שהגישה המשיבה 1 נגד המבקשות לתשלום פיצויים בגין הגמלה ששולמה על ידה, כמפורט בסעיף 60(א) לחוק הגמלאות. למקרא סעיף 60(א) האמור, עולה כי בין שני ההליכים קיימת זיקת מה, אולם לאור שונות העילות ונוכח הצפי כי איחוד הדיון בתביעות יביא לסרבול ההליכים ולהארכתם, נוטה הכף לדחיית הבקשה על פני קבלתה (ראו והשוו: בש"א 6290/07 טלי קומיאס ואח' נ' דלי ג'ינג'חשוילי (לא פורסם, 28.8.2007), פסקה 4 והאסמכתאות שם). בבואי למסקנה זו, נתתי דעתי לעובדה כי ההליך הראשון מתנהל מזה כשנתיים ומצוי בשלב ההוכחות ואילו ההליך השני מצוי רק בתחילתו ולפני קיום ישיבת קדם משפט ראשונה. במצב דברים זה, כאשר המשיבה 2 אינה צד להליך השני, איחוד הדיון עתיד להקשות עליה את ניהול תביעתה במסגרת ההליך הראשון, וזאת בניגוד לתכלית העומדת ביסוד סמכותו של נשיא בית המשפט העליון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.