בש"א 3442/05 עיריית בת-ים נ. גני יפית חברה לבנין והשקעות בע"מ

א.זו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת דותן) מיום 24.3.2005 בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט שילה) מיום 24.11.2004. בפסק הדין חוייבו המבקשות לשלם למשיבה סך 18 מליון ש"ח. בית המשפט המחוזי עיכב ב-20 יום את הביצוע (מיום 24.3.2005) בכפוף לתשלום סכום של 1,956,880 ש"ח (במצורף להצמדה וריבית מ-18.3.2003), שגם לגרסת המבקשות אינו שנוי במחלוקת.

ב.לרקע יצויין כי המדובר במחלוקת שעניינה סכומים להם טוענת המשיבה בקשר לעבודות בניה, שיפוץ ופיתוח של היכל התרבות בבת ים. ההתדיינות בנושא ראשיתה במאי 2002. הסכום 18 מליון ש"ח נובע מהסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 20.6.02, ובו נאמר בין השאר כי הושגה הסכמה לפתרון כל המחלוקות בין הצדדים בקשר לפרויקט היכל התרבות, כאשר מסגרת (הדגשה שלי – א"ר) ההסכם המוסכם הינו 18,000,000 ₪". (יצוין, כי סכום התביעה המקורית של המשיבה היה כ-31 מליון ש"ח. ואולם, זמן קצר לאחר מכן נתגלעו סכסוכים בין הצדדים באשר לסכום, בין השאר בשל טענות תרמית, העדר אישור מועצת העיריה (של המשיבה 1) ועוד, ולא אפרט את כל ההליכים.

ג.טענתן העיקרית של המבקשות בבקשה לעיכוב ביצוע (טרם הוגשה בקשת רשות ערעור) היא כי בטעות נקבע שהשתכלל הסכם לגבי 18 מליון ש"ח, כי ההסכם מ-20.6.2002 לא היה הסכם פשרה תקף, כי הסכום 18 מליון ש"ח נתון למו"מ (הוזכר כי מחוץ לכתלי בית המשפט דובר על 15 מליון ש"ח), כי קביעת בית המשפט כאשר לטענות שנטענו בעת"מ 1178/03 אלחרר נ' ראש עיריית בת ים בענין פשרה של 15 מליון ש"ח היו שגויות, ועוד כי מוצא בזה, וכן כי המשיבה לא תוכל להשיב למבקשות את מה שישולם לה אם יזכו בהליך הערעורי, בגלל מצבה הכלכלי.

ד.המשיבה טוענת בתגובתה, כי הסכום של 15 מליון ש"ח הומלץ על-ידי כל גורמי העיריה, אך אישור המועצה לא ניתן מסיבות פוליטיות, כי סיכויי הערעור פחות מקלושים, וכי מצבה הכלכלי של המבקשת נפגע בשל התנהגות המבקשות, וכי חיוב כספי אין לעכב ביצועו דרך כלל על פי הפסיקה.

ה.אין צורך לחזור כאן על ההלכות שעניינן עיכוב ביצוע, קרי, השיקולים הנגועים לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות של השבת המצב לקדמותו; כשבחיוב כספי עסקינן, הנטיה היא שלא לעכב אלא אם כן יוכיח האמור לשלם, כי לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור.

ו.בענייננו אודה כי תמהתי על כך שהמבקשות מציגות את החוב שאינו שנוי במחלוקת בסכום של 2,121,702 ש"ח שאותו שילמו (הסכום הנזכר לעיל בצירוף הצמדה וריבית). הרי דומה שהיא אשר יהא הסכום הסופי, הוא יהא גבוה במידה רבה מסכום זה.

ז.ועוד, על המבקשות לחלוף על פני משוכה של בקשת רשות ערעור, כך שהקושי שהן עומדות בפניו אינו קטן. איני רוצה לקבוע מסמרות באשר לסיכויים, אך אם ללמוד מתולדות הנושא, שאלתי את עצמי מה באמת סבורות המבקשות כי יהא עליהן לשלם בסכסוך, אשר בצורה זו או אחרת היו נכונות, על-ידי גורמים בכירים ומשפטיים המייצגים אותן, להגיע בו לפשרה של 15 או 18 מליון ש"ח, לפני שנים אחדות. עם זאת, נותר בי סימן שאלה לגבי היכולת להחזר מלא מצד המשיבה במקרה של שינוי במצב בהליך הערעורי.

ח.במאזן, בנסיבות, אעכב חלק מן הסכום שנפסק, קרי, 8 מליון ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24.11.04) עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור, ככל שזו תוגש עד יום א' באייר תשס"ה (10.5.05). היתרה בסך 10 מליון ש"ח, תשולם איפוא למשיבה לפי פסק הדין (כמובן בניכוי הסכום ששולם לפי קביעת בית המשפט המחוזי בסך 2,121,702 ₪). הסכום המעוכב יופקד בקופת בית המשפט המחוזי במזומנים או בערבות בנקאית, עד יום א' באייר תשס"ה (10.5.05).