בש"א 3443/05 דוד דגה נ. מנהל מקרקעי ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 21.4.04. נגד פסק הדין הוגש ערעור ביום 6.6.04. ביום 20.3.05 הורה בית המשפט על דחיית הערעור על הסף (בש"א 11867/04), נוכח הקביעה כי היה על המערער להגיש בקשת רשות לערער, ולא ערעור בזכות. בהחלטה זו נתקבל ערעור על החלטה של כב' הרשם י' מרזל, אשר קבע כי הערעור הוגש בזכות כדין.

הבקשה שבפניי הוגשה ביום 6.4.05. נטען בה כי בנסיבות העניין, טעותו של המערער לעניין סוג ההליך בו יש לנקוט לצורך תקיפת החלטת הערכאה הקודמת הינה טעות סבירה, וכי במצב זה יש להאריך את המועד כמבוקש.

דין הבקשה להתקבל. תחילתו של ההליך הערעורי שהוגש בהחלטה של רשמת בית המשפט המחוזי שלא לסלק על הסף ערעור שהגיש המבקש, בשל איחור בהגשתו. ערעור על ההחלטה האמורה התקבל, ובית המשפט המחוזי הורה על דחייתו של הערעור על הסף. על החלטה זו הוגש ערעור (ע"א 5301/04), אשר כאמור נדחה על הסף.

על פי הלכה שנפסקה בבש"א 7338/01 וינברג דורון נ' כהנא, פ"ד נו(2) 913, קיימות נסיבות שבהן ניתן להגיש ערעור בזכות לבית משפט זה על החלטה של בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם. יישומה של הלכה זו אינו פשוט (ראו החלטות לעניין זה בע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ). במצב דברים זה, נראה לי כי טעותו של המערער, לכל הפחות, הינה טעות סבירה, אשר יש לראות בה טעם מיוחד למתן ארכה. זאת ועוד. המערער איחר בהגשת ערעורו בפרק זמן של כ – 15 ימים. לאחר פרק הזמן האמור, אין חולק כי המשיב הועמד על כך, שהמבקש אינו משלים עם פסק דינה של הערכאה הקודמת. אין בפניי טענה ברורה של המשיב, כי במשך פרק הזמן האמור של 15 ימים שינה את מצבו לרעה, או הסתמך על כך שלא יוגש ערעור על החלטת הערכאה הקודמת, באופן המצדיק אי קבלת הבקשה שבפניי. במצב זה, אני סבור כי על פי ההלכה שנפסקה לעניין מתן ארכה בשל טעות בדין, מן הראוי להעתר לבקשה שבפניי (ראו לעניין זה רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32).

הבקשה מתקבלת. בקשת רשות לערער תוגש תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.