בש"א 3522/12 המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ נ. לשכת עורכי הדין

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 9270/07 (כב' השופט י' שפירא) מיום 3.4.12 עד למתן הכרעה בערעור על פסק הדין (להלן: פסק הדין ).

1.

המבקשת 1 הינה המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ, חברה העוסקת במתן שירותים שונים תמורת תשלום (להלן: המרכז ), במטרה לסייע ללקוחותיה לממש את ההטבות והזכויות הרפואיות, הביטוחיות והפיננסיות המגיעות להם על פי חוק. המבקשת 2 הינה הגב' לבנת פורן, מנהלת המרכז. המבקשים 3 ו-4 הם בעלי המניות במרכז. המשיבה 1 הינה לשכת עורכי הדין בישראל והמשיב 2 הינו העו"ד אלדד ארגוב העוסק ומייצג בין היתר בתחומי הנזיקין, הביטוח והביטוח הלאומי.

2.

המשיבים הגישו תביעה כנגד המרכז בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין הסגת גבול והסבת נזק לעורכי הדין ולציבור הנזקק לשירותיהם. לטענתם, בפעולותיו מסיג המרכז את גבול מקצוע עריכת הדין בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין ) ולכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. מנגד, טענו המבקשים כי פעולותיהם עולות בקנה אחד עם קביעות בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 4033/02 (מחוזי ירושלים) לשכת

עורכי הדין בישראל נ' אלבז-רביבו (פ"מ תשס"ד(2) 1 (2005)) (להלן: עניין

פיצוי נמרץ ), והינן בגדר סיוע לאנשים בעלי בעיות רפואיות להציג מצבם הרפואי בפני הגופים השונים בלבד ללא כל ייעוץ משפטי.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה, וקבע שיש בחלק משירותי המרכז משום הסגת תחום מקצוע עריכת הדין. לפיכך, הורה למרכז להימנע מפעילות שהינה מסיגת הגבול, וכן הורה למרכז לשנות את פרסומיו וליידע את לקוחותיו לגבי ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת פסק הדין.

4.

לאחר מתן פסק הדין, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצועו עד למתן הכרעה בערעור שיוגש לבית משפט זה. ביום 30.4.12 החליט בית המשפט המחוזי לקבל את הבקשה בחלקה, ולעכב באופן זמני עד לתקופה של חודש ימים חלק מהאיסורים שהוטלו על המבקשים בפסק הדין.

5.

בבקשה שלפניי מתבקש עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין עד למתן ההכרעה בערעור. באשר לסיכויי הערעור סבורים המבקשים כי חלק מקביעות בית המשפט קמא בפסק הדין מנוגדות לקביעות בעניין פיצוי נמרץ , וחלקן נוגעות לסוגיות אשר טרם נפסקה לגביהן הלכה מחייבת ועל כן הן בבחינת תקדים. משכך, לדידם, סיכויי הערעור על פסק הדין טובים ובוודאי שאינם זניחים. באשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי משמעות הימנעות מעיכוב הביצוע המבוקש הינה פגיעה שאינה הפיכה במרכז, בעובדיו ובציבור לקוחותיו. לטענתם, המרכז לא יוכל להתקיים ללא ביצוע הפעולות שנאסרו עליו בפסק הדין. כמו כן טוענים המבקשים כי הנזק שיגרם מביצוע פסק הדין אינו ניתן לכימות, וכי לא יהיה זה אפשרי להביא לריפויו בעתיד באמצעות פיצוי כספי, שכן שיקום המרכז לאחר סגירתו יהיה קשה אם לא בלתי אפשרי. פגיעה נוספת שתנבע מביצוע פסק הדין הינה פגיעה במוניטין שרכש המרכז משך קרוב לעשור. לבסוף, סבורים המבקשים כי הימנעות מעיכוב הביצוע תביא לכך שלא יהיה טעם לדון בערעור לגופו בשל קריסת המרכז.

6.

בתשובתם מיום 13.5.12 טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, זאת כיוון שטענות המבקשים לפיהן פעלו הם בהתאם לקביעות בפרשת פיצוי נמרץ נדחו, לטענת המשיבים, על ידי בית המשפט קמא. כמו כן סבורים המבקשים כי בשל הפן העובדתי של פסק הדין בית המשפט של ערעור לא ימהר להתערב בו. באשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי המשך פעילות המרכז תפגע בציבור לקוחות המרכז, וותיקים כחדשים, וזאת מלבד הפגיעה בפרנסת עורכי הדין עצמם הנובעת מהסגת גבול מקצועם. כמו כן סבורים המשיבים כי הנזק שייגרם למבקשים במידה שערעורם יתקבל ניתן לכימות ופיצוי כספי פשוט. לבסוף גורסים המשיבים כי עיכוב ביצוע פסק הדין יכשיר למעשה פעילות פלילית העוברת על חוק לשכת עורכי הדין. לפיכך, טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי אותו הם מייצגים ולטובת פרנסת עורכי הדין העוסקים בתחום החופף לתחום פעילות המרכז.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית, מהטעמים שאפרוט להלן. נראה שהנושא העומד במוקד הערעור הינו כבד משקל ובעל חשיבות ציבורית לא מבוטלת. תחימת מקצוע עריכת הדין והגבלת חופש עיסוקם של מי שאינם עורכי דין מטעמים של הסגת גבול המקצוע אכן מעוררים שאלות מורכבות המחייבות איזון בין אינטרסים שונים ומגוונים. כמו כן מדובר בנושא תקדימי אשר טרם נידון על ידי בית משפט זה. הנחה זו מתחזקת על ידי הבקשה שהוגשה מטעם ידיד – המרכז לזכויות בקהילה ועמותות נוספות להצטרף להליך בערעור כידידות בית המשפט. בנוסף, נראה כי ההבדלים בין פסקי הדין שניתנו על ידי בתי המשפט המחוזיים בעניין שבפנינו ובעניין פיצוי נמרץ , עשויים להצדיק דיון עקרוני על ידי בית משפט זה. לפיכך נדמה, על-פניו ומבלי לקבוע מסמרות, כי לא ניתן לשלול סיכויי ערעור התומכים בבקשת המרכז לעכב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור.

8.

באשר למאזן הנוחות, יש לזכור כי המרכז פועל מזה קרוב לעשור ומבלי שהוכח כל נזק ללקוחותיו. אמת, קביעות בית המשפט קמא בעניין הנזק הפוטנציאלי הנובע מפעילות המרכז הינן ברורות. עם זאת, ההכרעה בשאלת הנזקים הנובעים לכאורה מפעילות המרכז איננה ברורה באופן כזה המצדיק הפסקה כוללת של פעילות המרכז, בטרם התבררו הדברים לאשורם בעוד ערעורם עודנו תלוי ועומד. עוד אעיר כי החשש מגרימת נזק לציבור שנוי במחלוקת אל מול התועלת הנטענת שנובעת לציבור מפעילות המרכז.

9.

מנגד, יש לעמוד על הנזקים אשר יש חשש שיגרמו כתוצאה מהפסקת פעילות המרכז, אם אכן יתקבל הערעור בסופו של יום. ראשית, קיים חשש לנזק פוטנציאלי שיגרם לציבור הלקוחות הקיים של המרכז באם תופסק פעילות המרכז באופן מיידי, ועל כך גם עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעיכוב ביצוע. בנוסף, ברי כי הפסקה של פעולות רבות של המרכז בהתאם לפסק דינו של בית המשפט קמא תסב לו נזקים משמעותיים, אם לא לקריסה כוללת של המרכז ולפגיעה קשה במקור פרנסתם של עובדיו, ואף לא ברור אם ניתן יהיה בעתיד להשיב את המצב לקדמותו על ידי פיצוי כספי.

10.

נראה, אם כן, כי כשמעמידים את אינטרס הציבור הרחב אל מול אינטרס לקוחות המרכז ועובדיו, נדמה כי הנזק לציבור הרחב, לכאורה, על ידי המשיבים, אינו מוחשי ומיידי במידה המצדיקה את גרימת הנזק המיידי והוודאי למרכז ולעובדיו. יתרה מכך, דומני כי ניתן לרכך במידה מסוימת את החשש מגרימת הנזק לציבור באמצעות חיוב המרכז להעמיד כל לקוח קיים או חדש על החלטת בית המשפט המחוזי ועל משמעויותיה, כך שהלקוחות יהיו מודעים לסיכון שהם נוטלים על עצמם בקבלת שירותים מהמרכז.

11.

לפני סיום, בעניין הטענה בדבר החשש למתן הכשר, חלילה, לפעילות בלתי חוקית במובן הסגת גבול המקצוע על ידי עיכוב הביצוע, הרי ממילא שכל עוד פסק הדין שרוי במחלוקת עמוקה עדיין לא ברור כלל האם הפעילות המתבצעת במרכז היא חוקית אם לאו כנטען על ידי המשיבים.

12.

לסיכום, מבלי להתעלם מהחששות שהעלו המשיבים לאפשרות לגרימת נזק לציבור לקוחותיו של המרכז, הרי שבבחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות כפי שפורט, כמו גם הנזק המיידי למרכז בטרם ברור טענות הצדדים, מצאתי כי יש מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כן אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע ההוראות שעוכבו באופן זמני על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 30.4.12 עד למתן הכרעה בערעור. עם זאת, על מנת למתן את החשש כאמור על המרכז לקיים מספר הוראות נוספות:

א.

על המבקשים להפיץ את החלטת בית המשפט המחוזי כמצוותו ולהבהיר את משמעותה לכלל לקוחות המרכז הקיימים, כמו גם ללקוחות עתידיים אשר יפנו למרכז במטרה לרכוש את שירותיו.

ב.

יובהר כי לא יעוכב האיסור שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי מלפנות בשם לקוחות המרכז לפקיד השומה במס ההכנסה ולמסגרות המעין-שיפוטיות במוסד לביטוח הלאומי ולקצין התגמולים – הכול כפי שנקבע בסעיף 5 להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב הביצוע.

ג.

הדיון בערעור לגופו יתקיים בהקדם ככל שניתן וזאת בכפוף לאילוצי יומן בית המשפט.