בש"א 3545/10 בנימין נגר נ. עו"ד יחזקאל בייניש

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 4583/08 נגר נ' ביניש (טרם פורסם, 25.3.2010). בפסק-הדין נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות על הסף את תביעתו של המבקש נגד המשיב.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, תחילת התקופה של 15 ימים להגשת עתירה לדיון נוסף היא ביום מתן פסק הדין, ולא ביום המצאתו לבעלי הדין. כלל נוקשה זה נעוץ בייחודיות ההליך של בקשה לדיון נוסף, הפותח פתח לליבון משפטי נוסף לאחר שניתן פסק דין של בית המשפט העליון. בענייננו, פסק-הדין ניתן ביום 25.3.2010 ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.5.2010. מדובר באיחור משמעותי במיוחד במונחים של בקשה לדיון נוסף. אציין כי גם אם אביא בחשבון את הטענה כי בא-כוח המבקש צפה בפסק-הדין רק ביום 6.4.2010, מדובר באיחור ניכר ביותר. ער אני גם לטענות בדבר טיפולים רפואיים שעבר המבקש בפרק הזמן מאז מתן פסק-הדין, ולכך שהמבקש היה מאושפז בחלק מאותם ימים. עם זאת, איני סבור כי מדובר במצב רפואי שיצר מניעות העולה כדי טעם מיוחד, ודי לעניין זה שאציין כי המועד האחרון שבו שהה המבקש באשפוז היה 13.4.2010. לא פחות חשוב מכל אלה: עיון בפסק-הדין של בית המשפט העליון ובבקשה לדיון נוסף עצמה מלמד כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך נמוכים עד-מאד, לאור אמות- המידה הקבועות בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984. על-פני הדברים, ספק אם המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם יש מקום לקיים דיון נוסף, לאחר שהעניין הוכרע פה-אחד בידי הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון בפסק דין מפורט ומנומק.

מכל הסיבות האלה איני רואה להיעתר לבקשה להארכת מועד.