בש"א 3604/99 אתיה מרגולין מסקין נ. מר סדיר אבנר

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא, כבוד השופט ד' ביין), אשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת הרשם שלא לפטרה מאגרה.

תחילתו של העניין - בתביעה שהתנהלה בין המבקשת לבין חברת עמידר, בה ביקשה המבקשת להגיש חוות דעת שמאית באשר לשווי דירתה. המבקשת פנתה אל המשיב כאן, שמאי מקרקעין, אשר ערך חוות דעת. המבקשת לא היתה מרוצה מחוות הדעת וסבירה שאינה מביאה בחשבון את כל הליקויים בדירה, ולפיכך הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה נגד השמאי. התביעה נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי השמאי פעל לפי מיטב הבנתו המקצועית, ואין יסוד לטענת רשלנות מצידו.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וביקשה לפטור אותה מתשלום אגרה. הרשם סירב לבקשה, והמבקשת ערערה על החלטתו. ערעורה נדחתה, כאמור, על ידי כבוד השופט ביין, מן הטעם שסיכויי המבקשת לזכות בבקשת רשות ערעור ובערעור עצמו קלוש, נוכח קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר בית משפט לערעור אינו נוהג להתערב בהן.

עתה מבקשת המבקשת הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, משום שלא ידעה כי עליה להגיש את הבקשה תוך שלושים יום.

ההלכה היא, כי רשות לערעור שני לבית המשפט העליון ניתנת במשורה, אך ורק במקרים בהם קיים עניין ציבורי או משפטי מיוחד.

במקרה זה, קבע כבר בית המשפט המחוזי כי סיכויי המבקשת לזכות קלושים, ומטעם זה סירב לפטור אותה מאגרה. דברים אלה יפים מקל וחומר בערכאה זו. הסיכוי שבית משפט זה ימצא לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לפטור את המבקשת תשלום אגרה הוא אפסי. די בכך כדי לדחות את הבקשה להארכת המועד, שכן תנאי להארכת המועד הוא סיכוי טוב של המבקש לזכות בהליך.

דין הבקשה להידחות גם מטעם נוסף: המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק, והארכתו דורשת טעם מיוחד. טעותה של המבקשת אינה עולה כדי טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.