בש"א 3745/16 בש"א 3745/16

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 5.7.2015 (בש"א 3648/15), בגדרה נדחתה בקשה מטעם המבקש להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.12.2014 (להלן: ההחלטה ).

בקשת הארכה מנוסחת באופן לקוני ואינה נתמכת בתצהיר. אף לא צוין בגדרה מתי ההחלטה הומצאה למבקש, ולא למותר לציין כי מדובר בהחלטה אשר ניתנה לפני חודשים ארוכים. המבקש אמנם טוען כי לא היה מודע לסד הזמנים הקבוע בדין להגשת הערעור, ואולם לא ניתן פירוט כלשהו בדבר המאמצים אותם עשה לבירור המועדים החלים ומשכך אין לומר כי הורם הנטל להוכיח שהטעות הנטענת הייתה בלתי נמנעת באורח סביר. גם בטענות הנוספות, שעניינן מצבו הרפואי של המבקש וניסיון קודם להגיש ערעור על ההחלטה, אין כדי להוות טעם מבורר לאיחור. יצוין כי עיון במסמכים אשר צורפו לבקשה מעלה כי בחודש מרץ 2016 ניסה המבקש להגיש הליך ערעורי על ההחלטה, ואולם זה נדחה מן המרשם מחמת איחור בהגשתו. כך או כך, אפילו הייתי הולך לקראת המבקש ומתייחס לבקשה זו כאילו הוגשה במרץ 2016, גם אז מדובר היה באיחור ארוך וממשי וממילא לא היה בכך כדי להועיל לו. לאמור עד כה מצטרף הנתון כי סיכוייו הלכאוריים של הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר.

על רקע כלל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. משכך, דינה של הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה וכך אני מורה.