בש"א 3786/07 אילן יפה נ. סוניה יפה

בפניי בקשה לפי סעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה ), לאיחוד הדיון בשתי תובענות הנוגעות לאביו המנוח של המבקש (להלן: המנוח ).

התובענה האחת שאיחוד הדיון בה מבוקש היא תובענה שהוגשה על ידי המבקש ביום 19.3.07 לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שבגדרה עותר המבקש לסעד הצהרתי לפיו, בין היתר, בטלה העברתם ללא תמורה של נכסי נדל"ן שביצע המנוח בחייו למשיבה, שהינה אלמנתו, ועזבון המנוח זכאי להשבתם של כספים שנמשכו מחשבונות המנוח. לטענת המבקש, הוא הגיש את התובענה הנזכרת לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן בהתאם להוראת סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, ובהתחשב כך שזהו בית המשפט שבו נוהלו, על ידי האפוטרופא לרכושו של המנוח, ההליכים הקודמים בנוגע להעברתם של נכסי הנדל"ן ולהשבת כספי המנוח. התובענה האחרת שאיחוד הדיון בה מבוקש היא תובענה המתנהלת בפני בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, והיא נסבה על התנגדות שהגיש המבקש לקיום צוואתו המאוחרת של המנוח משנת 2001 והתנגדות שהגישה המשיבה לקיום צוואתו המוקדמת של המנוח משנת 1995.

לטענת המבקש יש לאחד את הדיון בשתי התובענות בפני בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, שכן שתיהן נוגעות לשאלת כשירותו של המנוח לצוות – בין אם בדרך של צוואה ובין אם בדרך של העברת נכסיו ומשיכת כספו. איחוד הדיון יביא, כך טוען המבקש, לייעול ההליכים, ימנע את הצורך להעיד את אותם עדים בשתי ערכאות ויחסוך בזמן שיפוטי יקר. המשיבה מתנגדת לאיחוד הדיון. לטענתה, כל עוד לא נתקבלה התנגדותו של המבקש לצוואתו המאוחרת של המנוח אין לו מעמד בתובענה, שהגיש בשם עזבונו של המנוח, לביטול המתנות שהעביר המנוח למשיבה. כן טוענת המשיבה כי עילת ההתנגדות לצוואה הינה בעיקרה השפעה בלתי-הוגנת ועילה זו אינה קיימת בתביעה לביטול מתנה שנרשמה כדין. בנוסף טוענת המשיבה, כי אין לאחד את הדיון בהליך של התנגדות לצו קיום צוואה ובתובענה כדוגמת זו שהגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שכן מדובר בשני הליכים שונים המתנהלים על-פי סדרי דין שונים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לאיחוד דיון להידחות. על אף ששתי התובענות עוסקות בשאלת כשירותו של המנוח הרי מדובר בשני הליכים שהן מבחינה מהותית והן מבחינה דיונית הם שונים זה מזה – מחד, תובענה לסעד הצהרתי בדבר בטלות העברתם של נכסי נדל"ן והשבתם של כספים; ומאידך, התנגדות לצו קיום צוואה. בנוסף, קיים ספק בעיני באשר לצורך בבירור התובענה שהגיש המבקש בשם עזבון המנוח, בטרם תיפול הכרעה בהתנגדות שהגיש המבקש לקיום צוואתו המאוחרת של המנוח (בהקשר זה יוער, כי במסגרת ההליכים שנוהלו בזמנו על ידי האפוטרופא של המנוח הורה בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן ביום 1.6.04 על עיכוב הדיון בתובענה שבפניו עד להוצאתו של צו ירושה). בנסיבות אלה נראה שאיחוד הדיון בשתי התובענות יביא לסרבול ההליכים ולהארכתם, וזאת בניגוד לתכלית העומדת ביסוד סמכותו של נשיא בית המשפט העליון לפי סעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.