בש"א 3325-23 בש"א 3325-23

1.לפניי בקשה לפי סעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה), לאיחוד הדיון בת"ע 68302-01-23 ובת"ע 68375-01-23 – המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה – עם הדיון בתמ"ש 29631-11-22, המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת.

2.שני ההליכים המתנהלים בפתח תקווה עוסקים בירושת אביו המנוח של המבקש: ת"ע 68302-01-23 עוסק בבקשת המשיבה 2 (בת זוגו של המנוח טרם פטירתו) לצו לירושת המנוח, ות"ע 68375-01-23 עוסק בהתנגדותה של אמו של המבקש (שהיא גרושתו של המנוח). ההתנגדות לבקשה נשענת, בין היתר, על הטענה לפיה לא נתקיימו התנאים להכרה במשיבה 2 כידועה בציבור של המנוח.

להבדיל, ההליך המתנהל בנצרת (תמ"ש 29631-11-22) עניינו בתביעת המשיבים 4-3 – שהם הורי המנוח – נגד המבקש, אמו והמשיבות 2-1 (בת הזוג של המנוח ובתם המשותפת). המשיבים 4-3 ביקשו מבית המשפט להורות כי דירה הרשומה על שם המנוח שייכת להם, וזאת, לפי הנטען, מאחר שהסכם מכר שנערך בינם ובין המנוח נועד "לשם חיסכון במס רכישה בלבד" ולא הייתה כוונה לבצעו.

3.כעולה מן הבקשה שלפניי, המבקש סבור כי איחוד הדיון בהליכים, אשר לשיטתו עוסקים באותה מסכת עובדתית, יקדם את היעילות הדיונית ויאפשר למלוא התמונה להתברר בפני מותב אחד. המבקש מוסיף וטוען כי יש לנהל את ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, אשר לו מסורה הסמכות המקומית לדון בהם.

4.המשיבים כולם מתנגדים לבקשה. המשיבות 2-1 טוענות כי אין קשר בין ההליכים השונים אשר מצדיק את איחוד הדיון בהם, וכי איחוד הדיון בהליכים עלול להביא לסרבולם. כמו כן טוענות המשיבות 2-1 כי רבים הסיכויים שההליכים בפתח תקווה יסתיימו במהרה, ואילו ההליך בנצרת נמצא בראשיתו וניהולו עשוי להימשך זמן רב. מכל מקום טוענות המשיבות 2-1 כי ככל שיוחלט על איחוד הדיון בהליכים, יש לנהלם בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה – וזאת, בין היתר, מחשש שניהולם בנצרת יניא חלק מן העדים מטעמן מלהתייצב למתן עדות בשל "הטרחה הרבה" שכרוכה בכך.

המשיבים 4-3 סבורים אף הם כי מדובר בעניינים "נפרדים לחלוטין" אשר לא מתקיימת ביניהם זיקה עובדתית, משפטית וראייתית מספקת. עוד הם מדגישים כי הם אינם נוקטים עמדה ביחס להליכי הירושה וכי אין ברצונם לקחת חלק בהליכים אלו.

5.עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמנם, שלושת ההליכים שצוינו לעיל חולקים מאפיינים משותפים, ובהם זהותם של מרבית הצדדים וקיומה של זיקה בין הצדדים ובין המנוח. אולם, מן הפירוט שלעיל עולה כי ההליכים שבפתח תקווה ובנצרת נבדלים זה מזה בהיבטים משמעותיים, ובכלל זה במתכונתם הדיונית, בסוגיות המתעוררות בהם ובסעדים שנתבקשו. באופן ספציפי, על פני הדברים דומה כי שאלת הקשר בין המנוח ובין המשיבה 2, אשר מתעוררת בהליכי הירושה, אינה עומדת במוקד ההליך הנוגע לדירה – אשר עוסק ביחסים בין המנוח למשיבים 4-3 ובעסקה שלכאורה נערכה ביניהם.

על רקע האמור, וחרף הכלל שלפיו ראוי לרכז את המחלוקות בין בני משפחה בערכאה אחת (ראו: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 342 (2000); בש"א 2311/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (3.4.2017)) – לא שוכנעתי כי הזיקה בין ההליכים השונים מצדיקה את ניהולם במאוחד. זאת, בין היתר, נוכח החשש שאיחוד הדיון בהליכים יפגע ביעילות הדיונית (השוו: בש"א 2491/09 פלוני נ' פלוני (21.6.2009); בש"א 3786/07 יפה נ' יפה (10.6.2007)).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית.