בש"א 2311/17 פלוני נ. פלוני

1.לפניי בקשה לפי סעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), לאיחוד הדיון בתובענה ב-תמ"ש 11705-12-16, שהוגשה לבית משפט לענייני משפחה באשדוד, עם הדיון ב-תמ"ש 28370-05-16, המתנהל בבית משפט לענייני משפחה בקריות – ולקיימם במאוחד בקריות.

2.המבקשת והמשיב 3 הם בני זוג המצויים בהליכי גירושין, ומתנהלים ביניהם מספר הליכים בבית משפט לענייני משפחה בקריות. תמ"ש 28370-05-16 (ענייני משפחה – בקריות) היא תובענה רכושית שהגישה המבקשת נגד המשיב 3, שבה היא עותרת לאיזון משאבים ופירוק שיתוף. ההליך נסוב בין היתר על דירה הרשומה על שם בני הזוג, שנרכשה בסיועם של הוריו של המשיב 3 – הם המשיבים 1 ו-2. הדירה מצויה באשדוד ולא שימשה למגורי בני הזוג, שמקום מושבם בצפון הארץ, והיא מושכרת לאחרים. תמ"ש 11705-12-16 (ענייני משפחה – אשדוד) היא תובענה שהגישו המשיבים 1 ו-2 נגד המבקשת והמשיב 3, שבה הם עותרים להחזר הלוואה שהעניקו לבני הזוג בקשר עם רכישת הדירה.

המבקשת הגישה לבית משפט לענייני משפחה באשדוד בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות מקומית, ולחלופין להעברת הדיון לבית המשפט בקריות. זאת לנוכח קיומו של ההליך המקביל המתנהל בקריות ובשים לב להוראת סעיף 6(ד) לחוק, הקובעת כי תובענה חדשה בענייני משפחה "תוגש על ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לעניני משפחה שדן בתובענה קודמת בענינם". בהחלטה מיום 12.2.2017 קיבל בית המשפט באשדוד (כבוד השופטת ע' אלפסי ) את הבקשה, והורה על העברת הדיון לקריות. זאת מכוח סעיף 6(ד) לחוק בצירוף תקנה 258ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 258ג(ד) ), המסמיכה את בית משפט לענייני משפחה שאליו הוגשה התובענה השנייה בזמן, להעבירה אל בית המשפט שדן בתובענה הראשונה.

המשיבים 1 ו-2 הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (רמ"ש 55107-02-17), ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 9.3.2017 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ג' לוין ) את הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שציין בהחלטתו כי נתן את דעתו להחלטה בבע"מ 1444/13 פלוני נ' פלונית (29.5.2013) (להלן: עניין פלוני ), שאדרש אליה בהמשך. עוד יצוין כי המבקשת התבקשה לעדכן את בית המשפט המחוזי ככל שתגיש את הבקשה דנן, והיא אמנם עשתה כן, כשבעקבות זאת הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להגיש עדכון נוסף לכשתוכרע הבקשה.

3.בבקשה נטען כי שני ההליכים יסודם במסכת עובדתית משותפת ומתעוררות בהם שאלות משפטיות דומות, באשר לזכויות בדירה ולכספים הקשורים בהן. בין היתר מודגש כי בהוראת בית המשפט בקריות, מונה כונס נכסים הפועל בשלב זה לגביית דמי השכירות בגין הדירה, והם מופקדים בקופת אותו בית משפט; וכי יש מחלוקת בין המשיב 3 לבין המשיבים 1 ו-2 בדבר הבעלות בדירה. לפיכך, נטען כי איחוד הדיון יביא לייעולו וימנע סיכון למתן החלטות סותרות. עוד מוטעם כי תכלית ההסדר הקבוע בחוק היא למנוע את קיומם של דיונים משפטיים מקבילים בין בני אותה משפחה, ותחת זאת לפרוש את התמונה המשפחתית המלאה לפני בית משפט אחד. המבקשת טוענת עוד כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, היות שהיא עובדת במשרה מלאה בצפון הארץ לצד טיפול בשלושת הילדים המשותפים לה ולמשיב 3, כשזה מצידו אינו עומד בחיובי המזונות ואינו נושא בעול הטיפול בילדים.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיב 3, דין הבקשה להידחות על הסף לנוכח קיומו של ההליך התלוי ועומד ב-רמ"ש 55107-02-17 (מחוזי – באר שבע), כמו גם מחמת חוסר תום לב, בהינתן שהמבקשת השמיעה טענות סותרות כאשר טענה לפני בית המשפט באשדוד כי הסמכות להעברת הדיון נתונה לו (לפי סעיף 6(ד) לחוק) – וכעת היא טוענת שהסמכות נתונה לבית משפט זה (לפי סעיף 6(ב) לחוק). לגופו של עניין נטען כי אין מקום לקבלת הבקשה, הן משאיחוד הדיון יביא לסרבולו משום הצורך להפריד בין הדיונים הנוגעים לילדיהם של בני הזוג לבין אלה הנוגעים למשיבים 1 ו-2; והן בהיעדר זיקה מהותית בין ההליכים, באשר התובענה ב-תמ"ש 11705-12-16 (ענייני משפחה – אשדוד) היא תובענה אזרחית רגילה, שאינה בגדר חזית נוספת בסכסוך שבין המבקשת למשיב 3, שכן המשיבים 1 ו-2 אינם טוענים כלל לבעלות בדירה.

לטענת המשיבים 1 ו-2, ההלוואה נושא תמ"ש 11705-12-16 (ענייני משפחה – אשדוד) היא נושא נפרד מההליכים שבין המבקשת למשיב 3, ומשכך אין סיכון להחלטות שיפוטיות סותרות – והסמכות המקומית לדון בנושא ההלוואה נתונה לבית המשפט באשדוד. המשיבים 1 ו-2 טוענים כי הם אינם מעוניינים ליטול חלק בסכסוך שבין בני הזוג, שבו מערבת אותם המבקשת בעל כורחם באמצעות בקשה זו, ומציינים כי מטעם זה התנגדו לבקשה שהגיש בזמנו המשיב 3 לצרפם להליך ב-תמ"ש 28370-05-16 (ענייני משפחה – קריות), ואכן בית המשפט בקריות קיבל את עמדתם ודחה את הבקשה. עוד נטען כי המשיב 1 הוא נכה שמצבו הבריאותי אינו מן המשופרים, והנסיעה לקריות תקשה עליו מאוד.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות על צרופותיהן, ובשים לב להחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בהתייחס לבקשה דנן ולעניין פלוני , הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ראשית יצוין כי בעניין פלוני קבע בית משפט זה (השופט, כתארו אז, א' רובינשטיין ), כי במקרה שבו מוגשת לבית משפט לענייני משפחה תובענה חדשה, בעוד בית משפט לענייני משפחה המצוי במחוז שיפוט אחר דן בתובענה קודמת בין בני אותה משפחה – אך אין זהות בין בעלי הדין בשתי התובענות, כבענייננו – אזי אין מקום שהערכאה הדיונית תפעיל את סמכותה לפי סעיף 6(ד) לחוק ותקנה 258ג(ד) (עניין פלוני , בפסקה י"ג); והסמכות להורות על העברה ואיחוד של הדיון נתונה לבית משפט זה, בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק (שם, בפסקה ט"ז). יוער, כי בפסיקה הובעו ספקות בהתייחס לעניין פלוני

(ראו בש"א 4833/13 פלונית נ' פלוני

(2.8.2013) (להלן: עניין פלונית )); ואולם בענייננו לא ראיתי צורך להיכנס לעובי הקורה של סוגיה זו, משמצאתי כי התוצאה הנכונה בסופו של יום היא שיש לברר את שתי התובענות בבית המשפט בקריות. בנסיבות אלה אין טעם להוסיף ולהכביד על הצדדים מטעמים דיוניים, בין אם כדין התקבלה ההחלטה על העברת הדיון, בין אם לאו.

כפי שנקבע בפסיקה, "התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית משפט לענייני משפחה נעוצה בתפיסה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה [...] משפחה אחת – בית משפט אחד" ( רע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נד(4) 337, 342 (2000)) . בענייננו דומה שסוגיית הדירה על היבטיה השונים היא בעלת משמעות הן בהליך המתנהל בקריות, והן בזה המתנהל באשדוד; ויש אפוא בין ההליכים השקה משפטית ועובדתית – גם אם לא חפיפה מוחלטת – כשהכרעה באחד יכול שתשליך על האחר. בנסיבות אלה, איחוד הדיון יביא לא רק לייעול ההליכים ולחסכון בזמן שיפוטי, אלא גם לפרישה של "תמונה משפחתית" מלאה בפני בית משפט אחד, שתאפשר לו לרדת לעומק הסכסוך במגמה להביאו לכדי פתרון כולל (ראו למשל, בש"א 8382/15 פלוני נ' פלוני (24.12.2015); עניין פלונית )). יוער כי לא נעלמו מעיני טענות המשיבים 1 ו-2

בדבר רצונם להרחיק את עצמם מהסכסוך שבין המבקשת למשיב 3; ואולם לרשות הערכאה הדיונית עומדים האמצעים המתאימים כדי להתגבר על חששות מעין אלה, ואין בהם כדי למנוע את איחוד הדיון (ראו עניין פלונית ,

בפסקה 7). המותב בבית המשפט בקריות ינהל את הדיון לפי חוכמתו, בהתחשב במגוון השיקולים הצריכים לשמירה על ענייניהם של הצדדים השונים.

5.התוצאה היא שאני מורה על העברת הדיון ב-תמ"ש 11705-12-16 (ענייני משפחה – אשדוד) לבית משפט לענייני משפחה בקריות, ועל איחודו שם עם הדיון ב-תמ"ש 28370-05-16.

בכך מתייתרת הבקשה נושא רמ"ש 55107-02-17 (מחוזי – באר שבע). המבקשת תמציא את החלטתי זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ללא דיחוי.