בש"א 8382/15פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה לפי סעיף 6(ב) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, לאיחוד הדיון בתובענה ב-תמ"ש 58388-07-15, שהוגשה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, עם הדיון ב-תמ"ש 50672-03-15, המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה – ולקיימם במאוחד בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

המשיבה 3, שהיא אשתו של המבקש (שניהם ביחד להלן: בני הזוג ), הגישה נגדו מספר תביעות בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, ובהן תביעה רכושית לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים – שהיא התובענה האמורה בחדרה. בתביעות שהגישה המשיבה 3 למשמורת ולמזונות קטינים, התקיים דיון מקדמי ונקבעו משמורת ומזונות זמניים; כן הופנו בני הזוג לשירותי הרווחה ולאחרונה אף נתקבל דו"ח ממכון שלם בעניינם.

כארבעה חודשים לאחר הגשת התביעות בחדרה הגישו המשיבים 1 ו-2, שהם הוריה של המשיבה 3 (להלן: ההורים ), את התובענה האמורה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שהיא תביעה כספית נגד בתם ובעלה – בני הזוג, כהגדרתם לעיל. עניינה של תובענה זו הוא כספים שנתנו ההורים לבני הזוג במהלך נישואיהם –הלוואות ללא מועד מוסכם להחזר, כך להגדרת ההורים – ובעקבות פרידת בני הזוג מבקשים ההורים את השבת כספם. יצוין כי כתב הגנה בתובענה זו הוגש מטעם המבקש בלבד, ובמסגרתו טען הלה כי יש לאחד את הדיון בתובענות. בהחלטה מיום 29.11.2015 הביע בית המשפט בירושלים את דעתו כי אמנם ייתכן שיש לאחד בין שתי התובענות, וזאת משיקולי יעילות, אך הסמכות בעניין זה מסורה לבית משפט זה. ומכאן הבקשה דנן.

ההורים מתנגדים לבקשה. לטענתם, שתי התובענות שונות במהותן ואף אין כל קשר ביניהן. התובענה בחדרה היא ל חלוקת הרכוש של בני הזוג ביניהם, ואילו התובענה בירושלים הוגשה בגין חוב משותף לשניהם. כמו כן, לטענת ההורים, המחלוקת ביניהם לבין בני הזוג היא נקודתית ולכן דווקא דיון נפרד בה עשוי להביא לפתרונה במהירות, בעוד שכריכתה במכלול המחלוקות שבין בני הזוג עלולה לגרום לסרבול ולהתארכות בבירורה. עוד טוענים ההורים כי העברת הדיון בתביעתם לחדרה תכביד עליהם מאד, וזאת בשל גילם המתקדם, וכי למעשה זוהי תכלית הבקשה לאיחוד הדיונים – להקשות עליהם את ניהול תביעתם. לפיכך מבקשים ההורים כי אם יוחלט על איחוד הדיונים, יתקיים הדיון המאוחד בירושלים ולא בחדרה. ההורים מדגישים כי לא הובהר בבקשה מהו השלב שבו נמצאת התביעה הרכושית בחדרה, ומכל מקום נראה כי אינה בשלב מתקדם שיש בו כדי למנוע את איחוד הדיון בבית המשפט בירושלים.

המשיבה 3 הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת מבלי להביע את עמדתה בעניין.

לאחר שעיינתי בבקשה וצרופותיה וכן בתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. נראה כי יש לאחד את הדיונים בשתי התובענות, שכן שתיהן עוסקות בנושאים שיש ביניהם קשר משפטי ועובדתי גם יחד. בנוסף, בעלי הדין בשתי התובענות הם בני משפחה אחת, וכידוע "התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה נעוצה בתפיסה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה... משפחה אחת – בית משפט אחד" ( רע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נד(4) 337, 342 (2000)) . בנסיבות אלה, עשוי איחוד הדיון להביא לייעול ההליכים ולחסכון בזמן שיפוטי ואף למנוע הכרעות שיפוטיות סותרות של בתי משפט שונים באותו עניין, תוך התייחסות ל"תמונה המשפחתית" בכללותה (ראו והשוו בש"א 5127/14 פלונית נ' פלונית ( 5.10.2014 )).

אשר למקום שבו יתקיים הדיון המאוחד – דעתי היא כי נכון יהיה לקיימו בבית המשפט שבו מתבררים ההליכים המוקדמים בזמן וכן מתנהלים בו הליכים נוספים בין בעלי הדין – היינו בית המשפט לענייני משפחה בחדרה.

הבקשה מתקבלת, אפוא, ואני מורה על העברת הדיון ב-תמ"ש 58388-07-15 מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה ועל איחודו שם עם הדיון ב-תמ"ש 50672-03-15.