בש"א 3811/06 דן אורמן נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל

לפניי בקשה להורות על העברת דיון בה"פ 847/05 מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לבית המשפט המחוזי בירושלים, מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מפאת תקלה מינהלית הגיעה הבקשה לשולחני רק עתה.

1.המבקש, שמאי מקרקעין במקצועו, פנה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה עתר לקבלת סעד הצהרתי הקובע כי ביקר בנכס מסוים טרם עריכת חוות דעת שמאית לגביו, וכי לא היה לו כל אינטרס אישי באותו נכס. התובענה הוגשה בעקבות פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 54/98, השופטת ד' פלפל ), בו נדונה תביעה של המשיב 1 נגד המשיב 3, שאף הוא שמאי מקרקעין. במסגרת התביעה האמורה העיד המבקש כעד מומחה מטעם המשיב 1. לטענת המבקש, נקבעו בפסק הדין ממצאים עובדתיים הפוגעים בו פגיעה קשה: נקבע כי ערך חוות דעת שמאית מבלי לבקר בנכס וכי היה לו אינטרס כספי בנכס.

2.במהלך דיון קדם משפט בהמרצת הפתיחה (ביום 1.3.2006) ביקש בית המשפט (השופטת ש' גדות ) את התייחסות הצדדים לשאלה האם ראוי שהמרצת הפתיחה תידון בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לאור העובדה כי הסעד ההצהרתי מתייחס לעובדות שנקבעו בפסק דין של מותב אחר של אותו בית משפט. כן נשאלו הצדדים האם אין מקום לפסול כל מותב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מלדון בהליך. כל בעלי הדין השיבו בשלילה לשתי השאלות.

3.בהמשך פסל עצמו בית המשפט (השופטת ש' גדות ) מלדון בהליך. בהחלטת הפסלות נכתב כי "עיון בתובענה מעיד כי המבקש עותר 'לתקן' את קביעותיה של כב' השופטת ד' פלפל בפסק דינה בת.א. 54/98 בעניין ביקורו במקום ובעניין נגיעתו האישית בנכס". נפסק בהחלטה כי נוכח העובדה שעניינה של התובענה הוא תיקון ממצאים עובדתיים שקבעה השופטת ד' פלפל , על בסיס ראיות שהובאו בפניה, אין זה ראוי לתיק להישמע בפני השופטת ש' גדות , שכן שמיעת התיק בפניה תפגע פגיעה מהותית במראית פני הצדק.

4.התיק הועבר לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט י' זפט , לשם קביעת המותב. סגן הנשיא לא ניתב את התיק לשופט אחר, בציינו:

"בנסיבות העניין לא ראיתי להורות לנתב את התיק לשופט אחר, שכן על פי הגיונה של ההחלטה היא מתייחסת לכלל שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בנסיבות אלה התיק ישאר בשלב זה ללא מותב, ועניינו של התובע לכלכל את צעדיו. אם הוא סבור שהחלטת הפסילה נכונה, יוכל לעתור לנשיא בית המשפט העליון להעביר את התיק לבית משפט אחר. אם הוא סבור שההחלטה שגויה, יתכבד ויערער עליה לפני נשיא בית המשפט העליון.

לא ראיתי לפנות לנשיא בית המשפט העליון ולבקש העברת דיון לבית משפט אחר באשר אני עצמי לא סבור שיש מניעה לבירור התובענה על ידי כל שופט של בית משפט זה".

5.דין הבקשה להורות על העברת דיון מבית המשפט המחוזי בתל-אביב להידחות. העברת הדיון מתבקשת לא בשל טעמי נוחות או יעילות, שהם בעיקרם "חיצוניים" להליך עצמו, אלא בשל טעמים מהותיים יותר, הקשורים דווקא בהליך עצמו. אלו טעמים "פנימיים" הקשורים לעצם השפיטה של שופטי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה. העברת מקום הדיון מתבקשת בשל פסלות פוטנציאלית, לכאורה, של כלל שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב מלדון בתיק. אכן, "במקרה שמוכח בו כי קיימת טענת פסלות ממשית כלפי כל אחד משופטי בית המשפט הנדון, במובן זה שיהא השופט אשר ייקבע לדון בתיק אשר יהא - סביר הוא כי ייפסל מלשבת בדין, ניתן לקבוע כי בשל חשש פסלות זה יועבר מקום הדיון לבית משפט המצוי במקום אחר במסגרת הסמכות לפי סעיף 78 לחוק" (בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי , פ"ד נט(4) 229, 238). יחד עם זאת "אפשרות שכזו תתקיים במקרים נדירים ומיוחדים לא רק מעצם טיבם, אלא גם בשל הנחת היסוד שלפיה מקצועיות השופטים, יושרם ואי תלותם מאפשרים להם לדון באופן עקרוני בכל מקרה הבא לפניהם ללא פניות וללא משוא פנים. לא בקלות תופרך חזקה זו, ומכאן שהנטל על הטוען להעברת מקום הדיון בהקשר זה הוא נטל כבד" (ראו, בש"פ 11637/04 הנ"ל, בעמ' 239-238 ). לצד מצבי פסלות אלה, יתכנו מקרים נוספים, נדירים ומיוחדים אף הם, בהם אין זה ראוי כי הליך מסוים יתברר בבית משפט מסוים. מקרים אלה נעוצים בהבטחת מראית פני קיומו של הליך צודק והוגן ובהבטחת אמון הציבור במערכת בתי המשפט (ראו: ב"ש 533/82 מדינת ישראל נ' צדיק , פ"ד לו(3) 222; בש"פ 7555/03 מאיר מתתיהו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1962/04 דן שרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). דוגמאות לנסיבות מיוחדות וחריגות מעין אלה הן בעל דין הנמנה על עובדי בית המשפט או שופט שהוא צד להליך.

6.בנסיבות המקרה דנן, לא הוכח כי כל אחד משופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב יהא פסול מלשבת בדין בהמרצת הפתיחה. לא הובאו בפניי נתונים המלמדים כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בקרב כל אחד משופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשר לדיון בהמרצת הפתיחה. אכן, בעצם העובדה כי המרצת הפתיחה מופנית כנגד קביעות עובדתיות בפסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בתל-אביב אין כדי להביא מניה וביה לפסילת כל אחד משופטי בית המשפט. לא אחת נפסק, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהל הליך קודם בסוגיה קשורה אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה – מחוז מרכז (לא פורסם); ע"פ 6545/02 גמליאל נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם)). קל וחומר שאין בנסיבות אלה כדי להקים עילת פסלות כלפי שופטים אחרים באותו בית משפט. בדומה, עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו, בג"ץ 2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605).

7.על פי התשתית המונחת בפניי, אין לי כל יסוד לפקפק במקצועיות של שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב וביכולתם לקיים את הדיון ללא משוא פנים. לא מצאתי גם כי מתקיימים במקרה דנן טעמים הקשורים למראית פני קיומו של הליך הוגן וצודק, המצדיקים העברת הדיון לבית משפט אחר. יש להותיר את הדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהינו בית המשפט המוסמך לדון בהליך לפי כללי הסמכות המקומית, ואין מקום להעברה המבוקשת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.