בש"א 4006/11 ישראל ורנר נ. ורד שפיגל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה גרסטל) במסגרתו אושר פסק-בורר שניתן לפי סעיף 122(4) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. יוער כי המבקש לא צוין כבעל-דין פורמאלי בפתיח פסק-הדין האמור שאישר את פסק-הבורר. עוד יוער כי מהחומר החלקי שהובא לעיוני עולה לכאורה כי המבקש היה צד להליך הבוררות שקדם למתן פסק-הבורר שאוּשר, ומכל מקום פסק-הבורר נוגע לחלקה המצויה בבעלות המבקש.

המבקש עותר לאורכה של 60 ימים להגשת ערעור, על-מנת להמתין להכרעת בית-המשפט קמא בבקשה שהגיש לביטול פסק-הדין בטענה שניתן על-פי צד אחד כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). המשיבה 3 הותירה את הבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט בלא שיהיה בכך משום הבעת עמדה לגוף ההליך או משום הבעת עמדה בדבר מעמדו של המבקש בהליך. עמדת המשיבות 1-2, שאינן מיוצגות בבקשה שלפניי, אינה חד-משמעית – בפתח תגובתן מיום 6.6.2011 צוין כי הן מותירות את הבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט, אולם בסוף התגובה נכתב כי הן מבקשות כי בית-המשפט ידחה את הבקשה.

אינני רואה להכריע במסגרת ההליך שבכותרת בשאלת מעמדו של המבקש להגיש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט קמא, בשים לב לכך שהמבקש לא צוין כבעל-דין פורמאלי בפתח פסק-הדין האמור, ובשים לב לכך ששאלת מעמדו של המבקש בהליך קמא תלויה ועומדת לפני בית-המשפט המחוזי במסגרת בקשת הביטול שהוגשה מטעמו. סוגיה זו תיוותר, אפוא, להכרעה אם וככל שיוגש הליך ערעורי מטעם המבקש בעתיד. נכון לעת הזאת, מצדדת היעילות הדיונית בכך שבטרם הגשת ערעור, ימתין המבקש להכרעת בית-המשפט המחוזי בבקשתו לביטול פסק-הדין בטענה שניתן על-פי צד אחד. המדובר בהליך תלוי ועומד שתוצאותיו עשויות להשליך על הצורך בהגשת ערעור, או להשפיע על תוכנו והיקפו. בשל טיבה של הבקשה לביטול פסק-הדין, אף ניתן להניח כי היא תוכרע תוך פרק זמן קצר יחסית. לכך יש להוסיף כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין. בהתחשב בכל אלה, מתקיים "טעם מיוחד" להיעתר לאורכה המבוקשת.

יוער כי היעילות הדיונית אליה התייחסתי בדבריי לעיל, היא המונחת בבסיס תקנה 398א בשילוב עם תקנה 201 לתקנות, הקובעת כי המועד להגשת ערעור על פסק-דין שבעל-דין הגיש בקשה לביטולו על-פי צד אחד, יימנה מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול. לשם הדִיוּק אציין כי עשויה להתעורר שאלה האם תקנה 398א הנ"ל חלה ישירות בעניינו של המבקש, בשים לב לכך שהוא לא צוין כבעל-דין פורמאלי בפסק-הדין נשוּא הערעור (ראו והשוו: עע"ם 8685/05 המועצה המקומית גדרה נ' משק פטר בע"מ (לא פורסם, 18.7.2010), בפסקאות 12-16). שאלה זו אינה דורשת הכרעה בנסיבות המקרה דנן, שכן גם אם תקנה 398א הנ"ל אינה חלה ישירות בעניינו של המבקש, מתקיים "טעם מיוחד" למתן האורכה המבוקשת כפי שהובהר לעיל (השוו: בש"א 35/09 פרושינובסקי נ' ביטון (לא פורסם, 28.1.2009); בש"א 7688/08 סולל

בונה בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 26.10.2008)).

אשר על כן, אני רואה לקבוע כי המבקש יהיה רשאי להגיש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט קמא מיום 6.4.2011 תוך 45 ימים ממתן החלטה בבקשתו לביטול פסק-הדין האמור. המבקש יציין בפתח הודעת הערעור את דבר האורכה ויצרף החלטתי זו אליו. יודגש כי אין בהחלטתי זו כדי להכריע במעמדו של המבקש כמערער, ושאלה זו תיוותר להכרעה אם וככל שיוגש בעתיד ערעור מטעמו. בהתייחס לטענות המשיבות 1-2 יובהר כי המערער יתבקש להפקיד עירבון להבטחת הוצאותיהן, אם וככל שיוגש ערעור מטעמו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.