בש"א 4047/02 ארנפלד אהרן נ. לוי גבריאל

המבקש הגיש בקשה לתת לו הארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה הוגשה בתוך פרק הזמן בו אפשר להגיש בקשת רשות ערעור, והארכה הנדרשת למבקש, לפי הטענה, בשל מצבו הבריאותי. המבקש מציין כי חלה התדרדרות במצבו הנפשי, באופן שבא כוחו מתקשה לקבל ממנו הנחיות, ואף נשקלת האפשרות למנות למבקש אפוטרופוס.

המשיב מתנגד למתן אורכה. המשיב טוען כי לא הומצא טעם מיוחד להארכת מועד, וכי מחלה איננה בבחינת טעם מיוחד. עוד מציין המשיב, כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לטענה כי המבקש סובל מבעיות נפשיות.

אפשרתי למבקש להגיב על הדברים. המבקש הפנה, לעניין נכותו, לפסק הבוררות ולפסק הדין, והוא פירט את הדברים בתצהיר.

כאשר בקשה להארכת מועד מוגשת בתוך התקופה הנתונה לבעל הדין לצורך הגשת הבקשה, הרי עובדה זו יחד עם טעם טוב המחייב הארכת מועד, מהוות טעם מיוחד להארכת מועד.

אין ספק כי מחלתו של בעל דין המונעת ממנו להערך להגשת בקשותיו או מכבידה על הגשת הבקשות באופן ממשי, יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד, ובלבד שהבקשה מוגשת מיד עם היוודע דבר המחלה, ובתוך התקופה בה ניתן להגיש את הבקשה. במצב דברים זה, לא התגבש אינטרס הסופיות של בעל הדין האחר, ומצבו איננו משתנה לרעה, ובלבד שאין מדובר באורכה ארוכה יתר על המידה.

בנסיבות אלה, ניתנת למבקש אורכה של 40 יום להגשת בקשתו, כאשר מירוץ הזמנים מתחיל היום. הפגרה אינה עוצרת את מירוץ הזמן.