בש"א 4187/21 עיריית ירושלים נ. פלוני

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ( להלן : חוק בתי המשפט ) , להעברת הדיון בת"א 40016-03-21 מבית משפט השלום נתניה לבית משפט השלום ירושלים. מדובר בתביעה שעניינה נזקי גוף שלפי הנטען נגרמו למשיב בגן ילדים בירושלים.

2.

המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות לנוכח העובדה כי הוא ועדיו מתגוררים באזור נתניה, בעוד שהמבקשת 2 הינה חברת ביטוח לה סניפים בכל הארץ, ועל כן, לבית משפט השלום נתניה נתונה הסמכות המקומית לדון ולהכריע בתובענה.

3.

כמוסבר בבש״א 5948/18 מדינת ישראל נ׳ פלונית (6.9.2018), התובע זכאי לכך שתביעתו תתברר בבית משפט מוסמך שבו הוא בחר להגישה. זכות זו מהווה נקודת מוצא לדיון והכרעה בבקשות העברה אשר מוגשות על ידי נתבעים וצדדים שלישיים בהישען על סעיף 78 לחוק בתי המשפט. נקודת מוצא זו איננה תמיד זהה לנקודת הסיום, שכן קורה לא אחת שהנתבע (או צד שלישי) משכנענו בנחיצות ההעברה. מבקש ההעברה מרים את נטל השכנוע המוטל עליו כאשר הוא מראה כי הקשר שבין בית המשפט שבו בחר התובע להגיש את תביעתו לבין מקום האירוע העומד לדיון ומקום מושבם של בעלי הדין ועדיהם הינו רופף עד כדי מלאכותי.

4.

המבקשות דנן לא הרימו נטל זה. מהבקשה אמנם עולה כי מקום התאונה, מקום מושבה של המבקשת 1 ומקום מגוריהם של רוב העדים הפוטנציאליים, מצויים באזור ירושלים. ואולם, מתגובת המשיב עולה כי מקום מגוריו ומקום מגוריהם של העדים מטעמו הם באזור נתניה. זאת ועוד: כפי שהוסבר ב בש"א 5894/18 הנ"ל, זכותו של התובע לכך שתביעתו תתברר בבית משפט מוסמך שבו הוא בחר להגישה "באה לאזן במידת-מה את נטל ההתדיינות ואת עלויות ההתדיינות של התובע הפרטי (הלא מוסדי), אשר ברוב המקרים עולים על אלו של הנתבע". במקרה שלפניי, לקיום הדיון בבית משפט השלום ירושלים אין אפוא יתרון מובהק על פני קיום הדיון בבית משפט השלום נתניה.

5.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

6.

המבקשות תישאנה, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיב בסך כולל של 1,000 ₪.